מבול

אחרי הכל זה עוד יגיע,
השמים הנופלים יפרשו כנף,
כשפרק חדש ייכתב ויופיע,
בקצה העץ על לבו של ענף.

ונתעורר לימי קשת בענן,
לאור בוהק המבריח צרות.
העולם המחלים ייצבע בלבן,
וישמור בכיסו שברי אוצרות.

הבטחנו שתמיד נחזיק ידיים,
וגם ברגעי משבר לא ניפרד.
כי המבול הנורא חלף בינתיים,
ואין יותר ממה לפחד.
אז הושיטי ידייך אל החלון,
ואפשרי לזיכרון המשותף להתאחד.

כי אחרי הכל זה הובטח להישאר,
והסערה השקטה מתחילה לנוע.
אור קרני השמש איתן וזוהר,
כשחתיכות הלב השבור,
מאחות את הגעגוע.