דּוּ - שִׂיחַ

השאלה באיזה מחיר 

נוקב כתבת 

אדמת מריבה

האדמה רועדת

והאל שלא מבין

את המדון ואת הריב

את הבית המשותף

בבת אחת יחריב..

תודה כרמי על השיר המאיר באור נוגה

את הסיכסוך בין שני העמים על הארץ הזאת.

יום טוב

שמוליק

אינטליגנטית 

אהבתי דרכך להכניס את 

המריבה המעוותת 

עד לכדי כוס התה

מתרחש לנגד עיניכם, והזעקה אליו לעזרה, להושיע-מגיעה עד לב שמים. שיר מצוין עם המוטיב החוזר המעצים את האמירה. 

.

בנועם ולא בכוח. 

.

ושְׁמוֹ - של הערבי - חייב להיות אִבְּרַהִים. 

.

בנועם, בעזרת כוס תה חם מאוד, מאוד, העוזר למי שרותח, 

.

בלי התה, להרגיש שזכותו לרתוח מכעס ועלבון. 

.

בנועם, בעזרת מים צוננים, להרגיע אותו עד יעבור מרותח 

.

לרגוע. 

.

והשאלה הנוקבת, המערבת אֶת האֵל, נשאלת בנועם -

.

כאשר הוא כבר בשלב ההתקררוּת, הרגיעה. 

.

.

השיר  מ ע ו ל ה , כתוב בעדינוּת טְרָגִית.  

.

בנועם ולא בכוח. 

.

אבל אצלי לא מחדד אֶת הבעיה, שהיא אמיתית הרבה-הרבה 

.

יותר מהניסיון היהודי-ישראלי להסביר אותָהּ לאחת כמוני. 

.

מה שברור לי, אחרי קריאות מספר, הוא ש- 

.

המם. 

.

השיר  מ ע ו ל ה .  

.

וחושף לעינַי אֶת דרךְ החשיבה ואֶת אמצעֵי השכנוע  של 

.

היהודי-ישראלי היושב על אדמות השטחים. 

.

אולַי כךְ אותו יהודי-ישראלי משכנע אֶת עצמו..?   

.

. 

תודה רבה-רבה-רבה על השיר!, כרמי יקרה מאוד. 

.

בהערכה רבה, 

.

רבקה

---

דיאלוג יפיפה של ערכיות דו–קוטבית המשקף נאמנה את הסכסוך שמתרחש באמת מעבר לחשיפה השולית של התקשורת.

תודה רבה כרמי, על שירתך המותירה חומר למחשבה.

ממני שמאי.

סיפור סימבולי הכתוב בעוצמה רבה וברגש ומביא את האמירה בדרך כה עוצמתית