מחיר ההגשמה

אלי ישפוט אותי,

וזה די לי.

היום אני אתפשט מבגדיי 

ומעצמי.

ואלבש את בגדי המלך 

החדשים הטמאים. 

והנחתי את הנייד 

מהיד, ברעד.

והתחלתי להתכונן.

מועקה טיפסה 

ומצאה מקומה 

בבית החזה, 

התקבעה שם. 

דפיקות לב מועצות 

התחילו להשמע למרחקים,

נשימות  לא סדירות, 

אימה או פחד מוות.

אני יכולה , אני יכולה

מה את עושה? 

ולא חיכיתי לתשובה 

המשכתי להכין את עצמי... 

מה נהיה ממך? 

המשכתי להקשות 

תוך כדי שאני בוחרת חוטיני...

מפה אין דרך חזרה, 

הראש חזר ואמר 

כמו פטיש על הרכה! 

אך המשכתי, 

(האמת דיי בקלות)

להדוף כל מחשבה.  

במחשבות אני מעולה. 

 אך, הלב, 

הוא בשלו, 

הוא צופה את העתיד

ומזהיר אותי בדרכו, 

עד שעולה בי בחילה . 

ואני חושבת לעצמי, 

עם עצמי. לעולם עם עצמי. 

על הקלות הבלתי נסבלת, 

של מעשי, 

של בחירותי 

ועל הקלות בה נקבתי 

בפעם הראשונה 

מחיר לפי שעה . 

והשם ישפוט אותי 

וזה לי די.

אלו בחירותי 

זוהי  עת חרותי.

ודיני יחרץ 

בעת מותי.