יצירה בצל קורונה

תהליכי יצירה בצל הקורונה

"חתך זהב אפריקאי" היא יצירת מחול חדשה בדרכה לאור ובתקווה שבנובמבר זה יקרה ( 17.11.20 באולם ירושלמי , סוזן דלל)  אשר החלה בתור עבודת מחולית על עץ החיים, והיכולת להפעיל אותו בתנועה מתמדת,  מזה זמן חשתי שיש בעץ החיים תדרים עתיקים ומיתיים ושאפתי להבין אותם.

עוד מימי כתלמידת תופים חיפשתי קשר בין התיפוף לבין סודות הקבלה.

כשהגעתי לאפריקה ראיתי שהקשר בין התדרים נכון ומדויק יותר עם המקצבים האפריקאים,

לימים (בשנת 2015) חיברתי את היצירה "אדמאווה"  שם השתמשתי במוטיב עץ הדעת ופריו והמחשתי את השערת המקובלים שאדם וחווה היו תחילה מחוברים בעמוד השדרה שלהם עד שחווה התפתתה לאכול את הפרי האסור.

עץ החיים זקוק היה לטיפול הרבה יותר עמוק מבחינת מחולית. לכן הטמנתי אותו עמוק במגרות הרחוקות שלי, לפני כשנתיים החומרים של "עץ החיים" החלו ללבלב במוחי וללבוש צורה.

התחלתי לבנות ריקודים לפי הרעיון העיקרי של תדר הספירות. לפתע פסקו החיים הפיזיים השגרתיים - הגיעה תקופת הקורונה,  החלו חיים מסוג אחר. המצב הוביל אותי לדבוק בכלים הראשוניים שקיבלתי בשנים שניגנתי בלונדון, כמו לשיר כל יום תהילים בסגנון רגאיי ולחזור למדיטציה ביתר ריכוז והתכוונות, אלה הדברים שמייצבים את הנפש שלי. כך עלו בי לאט חומרים קדומים מאד שהתקשרו לעץ החיים.

באחד הלילות בזמן הסגר הדהד בי השיר המיוחד הבא שכתב רבי יצחק לוריא אשכנזי והמופיע בפתח ספר הזוהר:

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות"... *1

איזה אוצרות חכמה עתיקים נגלו לאר"י הקדוש אותם הצפין אותם היטב בשיר הזה.

כמו מפה עתיקת יומין שמראה על מקומו של אוצר והייתה מוסתרת עד שנמצאה.

בו זמנית שמעתי קול פנימי לעיין בתרשים של עץ החיים ולחלק אותו ל-3 חלקים כאשר חוזרת לי המנטרה האפריקאית – "משלוש יוצאת אש"

דימיתי מספר סיפורים זקן שיושב בלילה מתחת לעץ, מולו מדורה קטנה ומסביבו הילדים -תלמידים שלו ובניהם אני והוא מסביר לנו את סודות העץ.

-הביטו , מה שהכי בולט לעיננו זו הצמרת שלו- הכתר. זוהי הנשמה שלנו , אנו רוצים להיות קשורים אליה כל רגע בחיינו.

הכתר קשור לשתי נקודות שהם סימני הבסיס שלו, חכמה ובינה, ביחד הוא יכול ליצור איתם בעירה,

זה המשולש העליון, כי – "משלוש יוצאת אש"

הציעו התלמידים -  אם השלוש האלה מבצעים את הבעירה, נחפש אותם בתוך העץ.

והסבא עונה ומצייר על החול :

-המשולש העליון- כתר חכמה בינה

- החלק המרכזי-  כוכב 6 קצוות, שני משולשים שלובים זה בזה כאשר ראש המשולש העליון נמצא בספירת הדעת (הנסתרת) ושתי נקודות בסיסו – הוד ונצח, המשולש ההפוך לו הוא עם הקודקוד למטה ביסוד ושתי נקודות הבסיס שלו שמעליו- גבורה וחסד,  במרכז הכוכב זה- תפארת.

חלק תחתון- מלכות, לבדה תשכון, בהיותה בקצה פיתחה מגנטיות חזקה להתאחד עם הקצה המקביל- הכתר.

אז העץ מתחלק לשלוש- משולש עליון המסמל את העליונים , חלק מרכזי המשמש כמרכבה

חלק תחתון ובודד שרוצה להתחבר לעליון, ואם הוא יתחבר לעליון זה יהיה גלגל ולא עץ. מעגל ולא קו.

-אחרי שמאחדים מלכות עם כתר וחודרים למשולש העליון שולחים קו ישר, שתוך הסיבוב הוא בעצם עגול, היישר למרכז הכוכב -התפארת. (כמו בשיר *1 " קו אחד שלו מלמעלה למטה המשתלשל ויורד")

יש עוד משהו להבחנה- כל עוד שני בסיסי המשולשים קרובים זה לזה – המהלך סגור,

יש להיכנס לנקודה המרכזית (כמו בשיר "אשר בו באמצע ממש") ,שם אוחזים בקווי בסיסי המשולשים והופכים אותם החוצה ואז המשולשים מתהפכים והופכים להיות 8 של שני המשולשים המחוברים בקודקוד- איחדנו את היסוד עם הדעת והתפארת .

ראיתי את התמונות וחשבתי כיצד להעביר את כל זה למופע מחול.

רציתי מהלך מזיע, פועם, מדמם, מחוספס, עובד, שלא יהיה סטרילי ואסטטי. בעצם היצירה מגלה לצופה את סודות העץ וההבנה פותחת את הראיה הפנימית שלו.

במחשבתי יצרתי מגוף הרקדניות את הכוכב, נכנסתי בין שתי השכבות ופתחתי את המשולשים מכל צד.

מסת המידע על מצב הקורונה המשתוללת בעולם הופך להיות מדבק בעצמו.

אני אוזרת כוח ומתרכזת בסיפור המתגלה ומנסה לא לתת לייאוש לשטוף אותי,

מגיעה אלי תובנה, הגיע הזמן שאצא למחוזות אחרים, עם ראייה רעננה, לעזוב את הביטחון שאני חשה ביוניסון האפריקאי, באחדות השבטית.  

אך המציאות מפילה אותי על ברכי , אני זוחלת על גחוני,

ואז תוך כדי מאבק בכוחות המנטרלים הבנתי שהתוף– הוא הכתר שלי.

בתהליך החשיבה, תוך עיון בתרשים העץ הגעתי לגילוי שהדהים אותי. במחשבתי הייתי שוב במרכז הכוכב – בתפארת , אוחזת בשתי ידיים בשני הבסיסים ומרימה את בסיסי המשולשים, פורסת ידי עד שהם מתהפכים ומתאחדים בקודקוד, מצאתי עצמי שוב בנקודה של ה-8 ממנה יוצא הכל ואליה גם נכנס הכל, למעלה זהר במלואו המשולש העליון, אינו משתנה לעולם, באותו רגע גיליתי – זה חתך הזהב*2 . מקום יפה, מקום שלא נגעתי בו שנים, למה עלתה לי האסוציאציה של חתך הזהב דווקא בעת הזו?

תוך כדי מחקר גיליתי את פיבונאצ'י - סדרת המספרים שבה סכום של שני מספרים קובע את המספר הבא אחריהם. בסדרה הזו, כל מספר שבה – אם מחלקים אותו במס' הקודם התוצאה תמיד תהיה 1.618.

קראתי בעיון שאדריכלים, גרפיקאים ציירים עוד מימי ההסטוריה נותנים שימוש לחלוקה הזו והיא נחשבת לדיוק היופי המושלם, ואפילו מוסיקאים השתמשו בה כבר (כאן הזדקפתי)

עלה בי הרעיון איך ליצור את המקצבים האפריקאים בפיבו' (כך קראתי לזה).  חתכתי מקצבים לפי הסדרה – לרוב התחלתי בשלוש, וסגרתי ב- 21, חתכתי את הרצועה הזו ועל זה חזרתי. 3,5,8,13,21 .

בעקבות המוסיקה נוצרו מהלכי תנועות מקוריות ומפתיעות שהכניעו את הייאוש, 

באמצע מאי שבו הדברים לאט ובזהירות לשגרתם. האמנים חזרו להתאמן בסטודיו, תוך שאני משתדלת כמיטב יכולתי לבנות הכל ביסודיות ובניחותא.

הרגע בו נוצרת יצירה הוא רגע עדין ושברירי ואני יודעת מניסיון החיים כמה הוא יקר וחמקמק. נגיפי הקורונה משתוללים בעולם ואנחנו מקוים להיות מוגנים , ושיתאפשר לסיים ושהיצירה תצא כבר לאור.

כמו שנאמר בשיר(*1) של האר'י הקדוש :

" היה אינסוף אחד ושמו אחד

באחדות נפלא ונעלם

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באינסוף

כי אין שום שכל נברא

שיוכל להשיגו

היות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם.."

 * גגלו - 1* דע כי טרם 

2* פיבונאצ'י - חתך הזהב - THE GOLDEN RATIO למידע נוסף