טבעת

שעה שחלפה לה כנצח,

עת ציפתה לו ליד החלון.

על כף ידה מונח היה שעון, 

אשר צייר את הזמן שציפתה לו.

ציור של מלאך, שהתחלף בציור עץ,

ואז סחלב ורדרד שהתחלף ליין,

והמחוגים נעים לאט מידי,

 ומצד שני אינם חדלים מלהתקדם.

לקראת צהרים החלה רוח.

נשבה בעלי העץ ובעלי הסחלב.

שעת צהרים הגיעה ועדין לא צלצל.

חשבה בליבה: אולי התבלבל

לא זכר שהיום הוא היום.

והנה שעת ערב ירדה,

דמעה קטנה נראתה בזווית עינה...

חשבה כבר לוותר על הכל.

ואז הוא הגיע, רכוב על סוס לבן

וטבעת בידו.