פלישתים עליך…- חלק ב׳

פלישתים עליך…- חלק ב׳ 

עמדה לילך בתחנת האוטובוס המיותמת 

מנפש חיה, 

ניבוכה, איבדה כפתור חולצתה : 

איך יכול לקרות לה דבר כזה, זו תקרית ראשונה...

עם גבר..דרגת סגן-אלוף...ולעולם לא תדע מי הוא...

נחרדה: 

איך תגיע לביתה והחשיכה מאיימת עליה ...

עוד מעט ותזיל דימעה...שתיים..

והדמעות זלגו כמו המכוניות הדוהרות 

 לתוך הדימדומים על הכביש המאובק

מתעלמות ממנה ומטשטשות 

את מחשבותיה גם 

צפצוף הטרקטור ממטע האפרסקים שמאחוריה, 

שוב ושוב צפצף  ו...

"היי חייללתתתת..."- העיר אותה

מה עכשיו, שזה יום נאחס ! 

לילך סובבה אליו ראשה, אך גופה נותר תקוע 

במסילת המבוכה...בכפתור חולצתה החסר 

הבחור ירד בדילוג מהטרקטור

היה כהה עור, צעיר , 

מחוייך מאוזן לאוזן, על ראשו 

כובע ״טמבל ״ מקומט

הלך והתקרב אליה 

בצעדים גדולים  ובקלילות 

ידיו היו עמוסות,  

שתי שקיות ניילון מלאות פרי 

וכמו הוורוד בלחיי האפרסקים , הסמיק גם הוא:

"בשבילך חיילת...את מרגישה טוב ? 

קרה לך משהו ?! 

נפצעת ?! …ראיתי שירדת מהאוטו עצבנית"- 

המשיך לשאול בדאגנות יתרה, 

ולא נתן לה שהות להגיב, 

והיא , שבין כה וכה , לא ידעה אם לבכות או לחייך, 

הדמעות ידעו...

ניגבה אותן חיש מהר  ואמרה , כמעט ללא קול- 

"לא תודה, לא אוכל לקחת אותם, אולי אקח 

אפרסק אחד או שניים , לא יותר"-

 "קחי...קחי...אל תתביישי ! זה המטע שלי !"-

הבחור החביב לא הירפה , הוא לא הבין, 

זו לא הייתה בעיה של ביישנות אלא 

איך תגיע בבטחה הביתה...

הבחור שעדיין אחז בשתי השקיות בקלילות 

הציג עצמו: שמי עמוס, 

ואני יכול לעזור לך…רק לחצות את הכביש 

ובתחנה ממול, התכופף

הניח את האפרסקים לצידה, והפשיל כפפה אחת 

מידו הימנית 

וקטף סביון קטן, בין העשבים השוטים 

ובעדינות תחב  בשיערה הסתור

הוא היה קרוב ללחייה … 

שפתיו היו עבות בשר וצמאות בלחישתו - 

 מס׳ טלפון קצר 

 אך באוזניה הדהדה כמו מוסיקה רומנטית גם

כשהוא התרחק ונבלע במטע העשיר בפרי - 

לילך התמלאה  בריגוש , התנדנדה מצד לצד,

וכמעט איבדה שיווי משקל על האפרסק

הסמוק לחיים 

והמעוך על המדרכה 

מנעליו הגדולות של עמוס … 

יש אנשים טובים באמצע הדרך 

עמוס

לילי   א… 

ההמשך עוד יבוא...