כך היינו

כך היינו /גליה א.א

פרק א' -

המפגש   

שמעו מעשה שהיה באחד הימים, כאשר הורי גרו בצריף אשר בעגת תושבי הקיבוץ נקרא 'צריף שבדי'. צריפים אלה הגיעו משבדיה הרחוקה. גודלם היה בערך 30 מ"ר והיו מחולקים לחדר מגורים, סלון, וחדר שינה בו לנו ההורים.

אנחנו הילדים, אני, כבת שתים עשרה שנים, ואחי צעיר ממני בכמה שנים, לא גרנו עם ההורים, אלא בבתי ילדים, בהם קיבלנו את כל מה שאפשר היה לספק לנו בתקופה ההיא, תקופת מחסור בכל הארץ. תקופת הצנע, היינו מבקרים בבית ההורים לכשעתיים ביום, בשעות אחר הצהרים. בזמן זה הכנו את שיעורי הבית וקיבלנו קצת פינוק.

הצריף כלל חדר שירותים בו בית שימוש, מקלחת ומטבח קטנטן, הכול יחד, מחובר למרפסת פתוחה שסגרנו באריגי בדים שטבעות פלדה בראשם. האריגים היו תלויים על קפיצים ארוכים מחוברים מקורה לקורה, שהתנופפו בכל רוח והיו מפילים את צנצנת הפרחים שעמדה על שולחן קטן שעליו אכלנו מדי פעם ארוחת ארבע. את ארוחותינו היינו אוכלים רק בחדר האוכל, שכיום נקרא בפי האנשים מסעדה. במטבחון הקטן השתמשנו להכנת שתייה חמה, ואולי מדי פעם לאיזו חביתה עם סנדביץ'. (בגלל הצנע  היו מעט מאוד ביצים), במרפסת הייתה פינה מיוחדת לצבירת הכבסים בפחים או דליים המיועדים למסירה לכביסה. המכבסה מאז ומעולם הייתה מקום מרכזי במשק. חברים וילדים באו אליה עמוסים לעייפה, אוחזים בחבילותיהם המיועדות לניקוי, עטופות בסדין או הציפה הגדולים בכבסים. אלה ספנו בקרבם את הצרורות המלוכלכים שהצטברו בפינת דירות החברים הקטנות. אם נקלענו למכבסה בערב, יכולנו לשמוע את קולות הקיטור הנפלטים מהמכונות אשר סיפקו מים חמים לכל חברי הקיבוץ. לנו הילדים דמו קולות הקיטור ליריות, ולבנו קפץ בקרבנו בפחד רב בשומענו אותם, גולה התגלגלה ועלתה מין הבטן ונשארה תקועה בגרון. נשמתנו כבדה וקשתה, ידינו נרטבו מזיעה ורגלינו החלו לרעוד עד כי הרגשנו שהן מלאות מים והברכיים לא יוכלו לשאת את כובד משקל גופנו. זמן רב נדרש לנו להתרגל לקולות אלה, לא עזרו ההסברים שקולות ה"פם-פם" ואחריהן ה- "שש.... " וחוזר חלילה, הם של האוויר החם היוצא מצינורות מכונות הקיטור.

היה חשוך מאוד, רק אור קטן דלק בראש עמוד על גג המכבסה. האור שהעמוד הפיץ האיר את הדרך באור ערפילי, מעורב באדי המים הזהובים  שבקעו מצינורות הקיטור שסימנו את מרכז הקיבוץ.

הדמויות שהזדמנו לשם בשעות החשכה לפרוק את כביסתם היו מבהילות ומפחידות לא פחות מרעשי היריות של הקיטור. חשבנו אולי פדאיון אלה? (בזמנו הפדאיון היו המחבלים, ולא פעם קרה שהם הסתובבו בקרבת מקומנו). כמובן שהיו שומרים, אבל מה יקרה אם בחושך הזה יחשוד בך השומר שאתה עצמך הפדאיון? אולי ההוא הכפוף, המתחבא תחת ערמת הכביסה הוא פדאיון?..  לך תדע, עסק מפחיד!

אחר צהרים בהיר אחד ביום אביבי, כמדי שבוע, ניגשה אמי לפינת הכביסה שלנו, הסיטה את הווילון, ולתדהמתה