הצל

בימים הלוהטים שהצל חסר כל כך במקומותינו, החלטתי לתת מעט כבוד לצל היקר שהוזנח, הצל שמלווה אותנו מיום לידה עד יום פטירה. אז כתבתי לו שיר שגם ישיב לו מעט מכבודו האבוד.

הַצֵּל

הַצֵּל אִתִּי תָּמִיד יֵלֵךְ,

לְבַד, בּוֹדֵד אוֹ לְצִדֵּךְ.

כְּשֶׁאוֹר זוֹרֵחַ מֵעָלַי

הוּא נָח קָפוּץ עַל נְעָלַי.

מִתַּחַת לַפָּנָס בְּלֵיל

כְּשֶׁאֶעֱבֹר מִצַּד לְצַד,

הַצֵּל לֹא יִתְבַּלְבֵּל,

יַחֲלִיף כִּוּוּן וְלֹא יֵחַת.

אִם תִּצְעֲדִי אִתִּי יַחְדָּו

הַצֵּל שֶׁלִּי כְּבָר לֹא לבד.

הַצֵּל צָמַח, גָּדַל כִּפְלַיִם

מִקְּצֵה הָרֹאשׁ עַד הָרַגְלַיִם.

צִלֵּךְ חָבוּק עִם זֶה שֶׁלִּי

וְהוּא חָזָק פִּי שְׁנַיִם.

אַתְּ הַמַּכְתֵּשׁ אֲנִי עֵלִי,

אֲנַחְנוּ זוּג מִן הַשָּׁמַיִם.

                                            © יוסי (יוסה) שמואלי