אתה ואני

ימים אסורים

כמו בכל שבוע כשהגעגועים גואים היא מתכננת את הביקור

האסור.

מבעוד מועד היא מכינה את הכסף הקטן ואולי אחד כמעט גדול,

דוחפת עמוק בארנק ובתוך התיק ומתכוננת ליציאה.

היא כבר יודעת באיזו שעה הוא יהיה בחצר עם כל חבריו.

היוטה הירוקה הסתירה את המקום לאורך כל החצר.

היה זה יום גשום אך לא סגרירי, היא צעדה בצעדים מהוססים,

שמא לא תצליח לראותו , שמא לא יהיה מעבר ליוטה שמסתירה

את הילדים המשחקים בחוץ.

לכשהיגיעה לשם, הסיטה מעט את היוטה הממוקמת מעל חומת

אבן, הציצה כמו בתיאטרון מחוץ לקלעים, וזיהתה אותו עם כל

חבריו, העיזה וקראה בקול את שמו, ילד אחד ניגש אליה ושאל,

"את מי את רוצה ?", "אותו כן אותו אני רוצה" , אמרה בלא פחד,

הילד רץ אליו וקרא לו, " סבתא שלך רוצה אותך" 

הנה הוא רץ לקראתה , ליבה מחסיר פעימה, שניהם מסיטים עוד

קצת את היוטה אוחזים ידיים שמחממות את שני הלבבות, ואז הוא

מבקש " סבתא תקני לי קולה וקבוקים" "בשמחה" ענתה והדמעות

חנקו את גרונה, הוא סב ופנה שוב אל חבריו בידיעה שסבתא תמתין

לו בסוף היום עם הממתקים שביקש.

ואכן הסבתא חזרה אל פתח בית הספר והמתינה , השומר כבר הכיר

אותה ועדכן אותה על שעות הלימודים.

הצלצול התנגן בקול שהיא שמעה כל שבוע בזמן שחיכתה לו.

הוא ירד במדרגות עם כל חבריו, אבל היא גמעה את דמותו

כל שבוע מחדש. הממתקים נמסרו לידיים צעירות וביקשו שוב

ושוב את סבתא שחיבקה חיבוק אסור אך נעים וחם.

הילד שב לביתו והסבתא ישבה על ספסל ברחוב הראשי

ודמעותיה התערבבו עם טיפות הגשם שגלשו על פניה.

עוד פגישה אסורה עברה ושוב היא תמתין לרגע הזה

שבוע תמים.

רחל גבאי

7/21