בקיץ

בקיץ

היה זה בוקר של יום קיץ חם, קורי השינה עדיין בעיניה, חלוקה  עדיין על גופה והיא התהפכה במיטה עוד דקה אחת.

לפתע נקישה בדלת, היא חשבה שהיא חולמת אך עוד נקישה נשמעה בבירור,

היא קמה ממיטתה וירדה במדרגות לעבר הדלת, פתחה והנה הנכד הגיע אליה עם חבר מוקדם בבוקר. היא לא האמינה למראה עיניה שהרי תקופה ארוכה לא

ראתה אותו, כל כך שמחה והרעיפה נשיקה חמה על לחיו וחיבוק ענק, פנתה לשניהם והזמינה אותם פנימה.

הנכד פתאום פנה לחברו ושלא הרגלו בביקורי המשפחה, התגאה בציורים של

סבתא.

"תראה איך סבתא שלי מציירת, זה הכל שלה" אמר לחבר.

היא לא האמינה למשמע אזניה , בפעמים הבודדים שראתה אותו עם הוריו,

הוא לא העז להחמיא לסבתא רק היה סוקר שוב ושוב את כל הציורים והאוספים שסבתא אוהבת.

"תניחו את האופניים בחצר ובואו אקנה לכם במכולת הקרובה ממתקים

ושלגונים" הזמינה אותם.

הם כל כך שמחו , הניחו את האופניים בחצר וצעדו עמה לעבר המכולת

השכונתית.

"תיקחו כל מה שאתם רוצים" אמרה והתרגשותה גברה.

הילדים בחרו שלגונים וממתקים כאוות נפשם.

השניים חזרו עם הסבתא הגאה אל החצר לסיים את השלגונים והממתקים.

משסיימו , הודו לסבתא וחזרו לביתם.

הסבתא ידעה שהביקור היה סודי או ללא ידיעת ההורים, היא גם שמרה זאת

בסוד.

לאחר כשבוע התברר לה שהאופניים נעלמו והילד צועד לבית הספר ללא

אופניו.

תירוצי ההורים להעלמת האופניים היו מרובים, אך היא טעמה את אהבת הנכד

כמו שלא ראתה בדרך כלל ונצרה את הרגע הזה בתוך תוכה עמוק לבל יישכח.

רחלי גבאי

7/21