מתוך דבריו של קירקגור

אדם של יאוש עמוק

אדם של מחשבה גדולה

אדם שסרב לשתוק

אדם שלא רצה בגדולה

פילוסוף

במובן החיובי

בחליפה ישב אצל החוף

חקר בפלאי

חקר בקיום האנושי

חקר נפשו של בן אנוש

חקר ברגעי

חקר בחולף ובנצחי

אדם של ייאוש עמוק

גם של תקווה גדולה

את חכמתו אהבתי

ודבריו לי

חוק

תוגה רבה לך נורית

גדי ידידי, 

תודה על השיר הנפלא על איש גדול

גם אני אוהבת את חכמתו 

הוא היה פילוסוף שדיבר בגובה העיניים

הוא דיבר אליך והוא דיבר גם אלי.

תודה נורית היקרה על הציטוט מתוך דבריו

של סרן  קירקגור אשר משמש השראה

לשיר חדש.

רק הסבר לא מצאתי למילה "באודן", האם הכוונה לאוד מוצל?

אשמח לקבל את הסברך.

שבת שלום

שמוליק

שמוליק יקר, אני מבינה את התסכול מול מילה לא מובנת,

מה עושה השמטת אות אחת.

 תוסיף ב' והכל יהיה מובן. זה לא אודן - זה אובדן.

"לזיכרון יש יתרון גדול אחד, שהוא מתחיל באובדן ולכן הוא..."

שבת שלום.

חזק המשפט הזה, גאוני אפילו. אנסה לכתוב בהשראתו. תודה נוריתוש. 

קשה ומטלטל קצת, כי הוא עוסק באובדן.

אגב צריך לתקן בניסוח המשפט, הושמטה האות ב' במילה אובדן (כתוב אודן).

שבת שלום.

המון תודה יום טוב ידידי,

מי שחווה אובדן יודע בדיוק על מה מדבר קירקגור.

שבת שלום.

רחל יקרה, אני מבינה את הבעיה שנתקלת בה. הושמטה אות חשובה שבגללה מילה חשובה איבדה את משמעותה

לזיכרון יש יתרון גדול אחד, שהוא מתחיל באובדן  ולכן הוא...

אני מקווה שעכשיו הובהר הציטוט.

שבת שלום.

רבקתי היקרה,

תודה, תודה, תודה.  הניסוח שלך הוא כל כך מדוייק. מביע בדיוק את הדברים שעליהם מדבר קירקגור.

כבר כששמעתי את זה בקולך, ידעתי למה את מתכוונת בשינוי במיקוד ובהוספת מילה - אין עוד מה  להפסיד.

שבת שלום, שולחת לך חיבוק לשבת.

להגיג מתאים הפתגם: אין מעלין ואין מורידין". הזיכרון מתחיל ממה שזוכרים ולא מהזיכרון המלא, אין ערובה לכך כי נזכור גם את זה ולפיכך אנחנו לא מפסידים אם לא נזכור. תודה רבה לך נורית היקרה על ההגיג החכם של קירגור. שבת שלום.

תודה על דבריך דני, 

שבוע טוב עם זכרונות טובים.

 לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר אֲנִי הַרְבֵּה שׁוֹכֵחַ
לֹא מַמָּשׁ מְמַהֵר
אֲפִלּוּ לֹא בּוֹרֵחַ

זוֹכֵר תְּמוּנוֹת
זוֹכֵר מִלִּים
בְּלִי עֶלְבּוֹנוֹת
רַק אֶת הַיָּפִים

זוֹכֵר יַלְדוּת מְאֻשָּׁרָהּ
צְפִירוֹת בִּתְעָלוֹת
זוֹכֵר אֶת הַבְּשׂוֹרָה
לְלֹא הַתַּקָּלוֹת

זוֹכֵר בְּחִיּוּךְ סַלְחָנִי
אֶת הַשָּׁנִים
כָּךְ מִמְּרוֹמֵי גִּילִי
זוֹכֵר אֶת הַפְּרָחִים
 

נפלא לזכור את הדברים היפים

הדברים המהנים שבחיים

למרות שלפעמים גם

זכרונות עצובים נדחפים

אבל אותם מהר מאד -

מסלקים.

מה זה זיכרון זה משהו שעבר שאין לנו , ומה יש להפסיד אם מעלים אותו ונזכרים בו ממש חכם.

אני זוכרת רגע של אבי.

אבי התאושש מארוע מוחי קשה אחרי תאונת דרכים ודימום מוחי. אחרי חודש התאושש ואחרי עוד זמן קצר אף החל ללכת והיה זקוק לעזרה של מקל הליכה. אני כבת יחידה תמכתי בו הסעתי אותו לכל דבר שהיה צריך . יום אחד היה זקוק לנעלי הליכה חדשות וכמובן נסענו יחד ונכנסו לחנות ברחוב הראשי.

אבי כמובן לא היה יכול לנעול ולשרוך את הנעליים ואני כילדה טובה ותומכת, התכופפתי וחלצתי את נעליו הישנות ונעלתי לו את החדשות, בעודי כפופה ושורכת את נעליו אבי החל לבכות , שאלתי מדוע אתה בוכה, ענה לי שלא חשב להגיע לרגע זה אבל ריגשה אותו התמיכה שלי והישיבה תחת רגליו. 

בשבילי זה רגע בל ישכח שהרי בשבילי אבא היה החזק בעולם התומך והיועץ והכל בשבילי , לראותו בוכה, לראותו בחולשתו , זה היה רגע שעצר את הדמעות שגלשו מכיס הדמעות אל גרוני.

רחלי יקרה,

וואו, ריגש אותי הזיכרון שלך. ריגש עד דמעות. 

תודה. תודה על הזיכרון הזה. אני כל כך מבינה.

אני הייתי בת יחידה  עדי גיל 13, ואחר כך - אחרי עשרים שנה כשאחי נפל במלחמה,

שוב הייתי בת יחידה.