כלב זאב מעורב
אתמול אני שמעתי את אבי אומר לנועה שהם מזמינים את זהבית אלינו הביתה היום. כבר מהבוקר אני יושב ליד הדלת ומחכה לה. נועה צועקת עלי שאני אלך אל הפינה שלי אבל אני לא זז.
נועה כל היום בישלה , ומדי פעם נתנה לי לטעום מעט. התבשילים היו מאד טעימים, לא כל יום נועה מבשלת כל כך הרבה .
אני מביט בשעון והזמן לא זז , אני כל כך מתרגש, אני רוצה לראות את זהבית, כל הזמן אני שומע את נועה מדברת על זהבית ועדיין לא ראיתי אותה.
אני זוכר שפעם כשנועה לקחה אותי לטייל , פגשנו את החברה של זהבית עם הכלבה שלה , ואני נדלקתי עליה , והתחלתי לכשכש בזנב, ולהריח את הכלבה היפה , ולא רציתי ללכת כשנועה משכה אותי ברצועה חזק נורא ,לא רציתי להיפרד מהכלבה של זהבית. "איזה כלב זה ?" שאלה החברה. "כלב זאב מעורב" ענתה נועה וגררה אותי כשכל גופי מתחכך במדרכה.
נועה סיימה לבשל , ולקחה אותי לקניות, קודם הלכנו לקנות שמלה , היא בחרה שמלה בצבע דבש עם פרח בצד החגורה, אחר כך הלכנו לקנות נעליים , ואחר כך הלכנו למספרה של זיוה, נועה צבעה את שערה בצבע שחור ועשתה פן, ואני כל הזמן ישבתי למרגלותיה, מציית לה , ורוצה שהזמן כבר יעבור ואני סוף, סוף אראה את זהבית.
חזרנו הביתה ונועה הלכה לנוח , ואני עשיתי את עצמי נח גם כן, אבל לא יכולתי לישון.
כעבור שעה נועה קמה במהירות והתחילה לסדר את השולחן והסלון, היא שמה פרחים באגרטל ותקעה בחשמל שפופרת שמפזרת ריח טוב, תמיד היא אמרה שהיא עושה את זה לסלק את הריח הרע שלי.
אבל מה איכפת לי העיקר שאני אראה את זהבית.
כשכולנו היינו מוכנים , גם אבי חזר הביתה , התקלח והתלבש מאד יפה וישבנו מחכים בסלון.
קול נקישה בדלת , נועה הלכה לפתוח , והנה עומדת בפתח בחורה תמירה וחטובה, על גופה שמלה צהובה דקיקה והדוקה , עוטפת את חמוקיה היטב, נעלי עקב גבוהות לרגליה, ובידה זר פרחים אדומים.
היא הושיטה את הזר לנועה והוזמנה לשבת בסלון, על ספת הקטיפה שלא מרשים לי לשבת עליה.
אני ישבתי מולה מביט בה ונהנה. עיני מתחילות לנוע מכף רגלה המוכנסת בקימור עדין בתוך נעלי המסמר האלה שאני לא יודע איך הולכים בהן, ממשיכות הלאה אל חמוקיה העגלגלים, המגהצים את הבד שהם בתוכם, שוב מעלה אל עטיניה השופעים, הדחוסים בתוך חזיית פוש אפ ונראים כאילו עומדים להתפוצץ כמו שקיות סיליקון, ולהישפך החוצה.
עיני נעצרו שם , ופתאום אני שומע את זהבית אומרת , "תראו את הכלב שלכם איך הוא תוקע בי מבטים" ואז נועה קוראת לי, "הי , בוא הנה " ואני מפחד מנועה וזז.
אחר כך בלי שהיא תרגיש אני שוב זוחל לעבר זהבית ויושב מולה. והיא מרימה רגל לסכל אותה על השנייה , ואז אני רואה את תחתוניה השקופים המסתירים בקלילות צללית שחורה.
אני מתפתל וכל שערותיי סומרות , זהבית מביטה בי והפעם דוחפת את כל אצבעות ידה בתוך שערות גופי , ואני מוציא קולות הנאה , עכשיו לא יסלקו אותי, היא מדגדגת אותי ומושכת אותי אליה, אני מרים שתי רגליים קדמיות ומניחם על חמוקיה, היא מרימה אותי מעט ומחבקת אותי אל חזה , אני מניח את ראשי עליו ומרגיש את שקיות הסיליקון משיקות אל לסתותיי, עולות ויורדות בקצב נשימותיה.
אני מתחיל להתנועע , בעודי נהנה אני מרגיש את ידה של נועה נוחתת על גבי , מושכת אותי ברצועה ואומרת "איזה כלב זאב טיפש, לא מצאתה לך איפה לשבת רק על האורחת שלנו , אפילו עוד לא ראית אותה , הרי עוד לא הייתה במשרד של אבי".
אני יורד מזהבית עצוב ומדוכא, שוב יושב מולה , אבל כשנועה הלכה לסדר את השולחן אני שוב התקרבתי אל זהבית וליקקתי לה את הרגליים, היא דחפה אותי קלות לאחר שליטפה את גופי והמתיקה סוד באוזני.
נועה קראה לנו אל השולחן, אני הלכתי אחרי זהבית וישבתי לידה מתחת לשולחן. כולם התחילו לאכול ואני ליקקתי את רגלה אבל משום מה כל הזמן רגל אחרת דחפה אותי הצידה ונגעה ברגלה של זהבית.
אני לא ויתרתי ונשכתי את הרגל המפריעה , קול צעקה נשמע , אבי משך אותי החוצה גרר אותי לפינה וצעק עלי לשבת שם בלי לזוז אחרת יסגור אותי בחדר.
כולם גמרו לאכול, וזהבית קמה ללכת הביתה , נשקה לנועה והודתה לה על הארוחה , אחר כך פנתה אל אבי ונשקה לו על לחיו . הוא נשק לה וחייך בקול. ואני כלב זאב מעורב , הרגשתי רעד בכל גופי.
הערב תם ובני הבית פנו לסדר את המטבח , הכינו לי צלחת משאריות המזון והמשיכו הלאה.
משסיימו פנו אל חדר השינה שלהם ואני אל המחצלת שלי, חושב על זהבית , מתפתל וגונח.
אני נרדם. בקושי הספקתי לנוח ופתאום רעש חזק באוזני.
צלצול השעון היה צורם הבוקר ולא היה בי הכוח לכבות אותו , אבל את קולה של נועה שמעתי טוב ," אבי קום כבר, אתה מאחר לעבודה , תראה אותך מכורבל וזז כמו כלב !".
רחלי גבאי
כל הזכויות שמורות לרחלי גבאי ©
