סיפורים

לא חלמתי על כיסא חשמלי

לא חלמתי על כיסא חשמלי / פרק א

 

קול צפירת היקיצה נשמעה מהדהדת בכל התאים, מיטת הברזל שלי חרקה בזמזום מעצבן, קמתי מעל מזרן הקש הקשה והדחוס, קפצתי מעל המיטה התחתונה שבה נם עמיתי לתא ,עמדתי על רגליי, משתדל ליישר את גבי הכואב, דידיתי לעבר האסלה המלוכלכת בצואה, משסיימתי עברתי לשטוף פניי בכיור ולנגב במגבת ,קירבתי אותה אל פניי וריח עובש עלה באפי, השארתי את פניי רטובים,.

פניתי לחפש את בגדי האסיר מספר ארבע מאות ושמונה, מצאתי אותם על הרצפה הרטובה מתחת למיטה, סחטתי אותם ולבשתי ופניתי לעמוד במסדר..

  

הימים ימי סתיו צבעוני, אדום ,כתום ,צהוב ,חום ,כל צבעי השלכת היפים והציוריים, אני מטייל לי בשדרת העצים ושורק שיר שמח וקצבי, פותח את נחיריי ונושם אוויר נקי וקר,

התעייפתי מעט וישבתי על שן סלע ליד עץ עבות, לא היה איש בשדרה, והערב אט החל לרדת ואפלולית קלה תפסה מקום האור.

ישבתי על הסלע , נשען אל העץ ,שקוע במחשבותיי, ולאוזני הגיע קול אנקה חלושה , כאילו קריאה מרחוק, סבתי ראשי ולא ראיתי איש, קמתי על רגליי לחזור אל ביתי, ושוב האנקה ושוב סבתי ראשי ולא ראיתי איש, החשתי פעמיי כשלפתע האנקה הפכה לזעקה קרובה יותר, צעדתי לכיוון הקול ,ככל שהתקרבתי הקול הלך וגבר, עד ששמעתי אותו בבירור, זה היה קולה של אישה הזועקת לעזרה, התקרבתי אליה וראיתי אישה פצועה ובגדיה קרועים כאילו נאבקה עם חיית טרף.

כרעתי להרים אותה וראיתי שהיא מדממת, קרעתי חולצתי וחבשתי פצעיה, הרמתי אותה ונשאתיה אל ביתי .

 

הכנתי לה אמבט חם ,מגבות, אוכל,  ולבסוף שוב חבשתי פצעיה והכנתי לה מיטה חמה, השכבתיה לישון ואני ישבתי כשומר עד שהתעייפתי אף אני ועליתי על מיטתי.

 

כבתוך חלום שמעתי נקישות בדלת ביתי, התעוררתי כסהרורי, דידיתי לעבר הדלת ופתחתי אותה, עמדו מולי שני שוטרים שנכנסו היישר אל דירתי ופתחו בשאלות רבות שלא היו לי תשובות עליהם, כמו מאיפה יש לך אישה זו אצלך והאם אתה פגעת בה וכן הלאה וכן הלאה, וזה אומר שאני חשוד בתקיפה, אונס והשד יודע מה. היא עצמה לא זכרה מאומה.

נלקחתי לחקירה , שם התישו אותי והוציאו ממנו הודאה שאני תקפתי אישה זו שאני כלל לא מכיר, הלבישו עליי גם רצח אישה אחרת, ואין מושיע ואין הוכחות לטובתי רק לרעתי, נקלעתי לזירת רצח ואין מוצא.

  

אני עומד במסדר בחצר בית הסוהר, בשורה הראשונה, הסוהר עובר על פנינו בודק אותנו ומחלק עבודה.

אני נלקחתי למכבסה, משש בבוקר עד חמש אחר הצהריים.

למדתי את שיטת הכביסה והתחלתי לבדוק דרכי מילוט.

הכביסה היית מושלכת לשקים ואת השקים היו מביאים אסירים אחרים בעגלות גדולות וזורקים דרך ארובות ארוכות עד לחדר הכביסה.

בלי לשתף איש התחלתי לבדוק את דרך הארובות והעצירות בדרך והחלונות שלהם לאן פונים, הייתה לי כבר דיאגרמה שלמה של המהלך. לא גיליתי לאיש.

אני השתדלתי לא לריב עם שום אסיר ,כמה שיכולתי, אך יום אחד בעודנו מתקלחים במערומינו נכנס אליי שותפי למכבסה , בעודי בתוך המקלחת מלא בסבון על גופי ופניי, נצמד אליי מאחור, תפס בי חזק בלי יכולת לזוז, אני הייתי חייב להגן על עצמי, תפסתי את טלפון המקלחת ובסבוב חד דפקתי לו אותו בראש, האיש נפל מתבוסס בדמו ואיבד הכרתו, מיד הוזעקו כל הסוהרים , פינו אותו ואני הוכנסתי לשבוע בצינוק.

  

התא היה מעופש ,האוויר היה דחוס וקר, רטיבות הייתה כמו כתמים בתוך הקירות ,והאור היה עמום, רק קרן אור אחת חדרה דרך חרך גבוה בקיר הצפוני.

אני הושלכתי היישר על הקיר הרטוב והקר ,גופי רעד וצמרמורת עברה בו, לא הייתה שם אסלה, לא היה כיור, ולא היה כיסא, רק מזרון מעופש ומסריח ושמיכה דקה.

נתקפתי חלחלה, דממה שררה שם ורק מדי פעם ראיתי ראש של עכבר מציץ מגומחה קטנה בקיר.

רוחי הייתה נכאה, ודמעות עמדו בזוויות עיניי, אך פתאום התעשטתי ואמרתי לעצמי שאני חייב לשרוד, אז חשבתי לעצמי שאני חייב לפתח שיטת הישרדות.

  

 

1.10

רחלי

 

המשך יבוא.....

הסיפור בן 7 פרקים.

 

תגובות

שמואל כהן / אסיר שלא באשמתו / 27/08/2021 15:27
גלי צבי-ויס / על לא עוול בכפו / 27/08/2021 16:28
רחלי ג. / תודה רבה לך גלי יקרה / 27/08/2021 17:23