צא לדרך

קפוץ למים. צא לדרך.

רק מי שיוצא לדרך, חמוש במקל תרמיל ומימיה, מגיע

כי, מי ש-"רק רוצה"... זה לא יוצא.

כי תמיד ימצא משהו שמפריע

לאחד, קוץ נעוץ

האחר, נסחף אל הסערה שבחוץ.

ברק קרע לפתע את הרקיע.

הרצפה עקומה, הדגל שחור, המציל שורק ומתריע.

כי... תאמינו למי שהיה שם.

לא עדר פילים דוהר, לא מדרון חלקלק

לא תהום פעורה, גם לא זבוב במרק

לא יעצרו את האיש שכבר יצא ורחק,

שכבר נוטף זיעה, שריריו נוקשים, חדור מטרה.

במצב מביך, כשמולו קיר, ימשיך, כי כבר אין דרך חזרה,

רק מי שנדחף כ"מוצא-אחרון" אל ראש מגדל - יקפוץ.

רק מי שמסריח עצמו לדעת, גם בבריכת תנינים יאות לרחוץ.

רק מי שהשטרות בכיסו, במזומן, יקנה בוודאות

ורק מי ששרד "רעידת אדמה", מבין את הרוגע בחיי נוודות.

כי... בין "רצה" ל"עשה",

ת"ג פרסה.

ובין "נלחם" ל"בורח",

כמו בין "חוגר, מתהלל" - ל"מפתח".

מי שממוקד בחתירה אל האופק, ודעתו אינה מוסחת.

נחוש, יוקד. צועד ללא חת, גם בעברי פי פחת.

בקו המטרה, על הפודיום עומד מלא תובנה ורננה,

מניף דגל, זב דמעה, עטור זרי דפנה.

זר לא יבין זאת. יתמה : "מה כאן בכלל קרה?"

"כולו" תעודת הוקרה.

לא מהמורות שבדרך, לא מתנכלים, גם לא "מבקשי טובתו".

לא יסיטוהו, לא יעכבוהו מלהגיע אל מטרתו.

השורד, צעידתו לעולם נמשכת.

מאחור, השאיר בית בוער. חרבה, עזובה. חייו בשלכת.

מסביב יהום הסער. עולמו מט, הים קרע בזעפו.

כשיצא לדרך, חרט על תרמילו... "ממשיך הלאה - רק לא פה".

רק מי שלא מביט לאחור, לראות את העיירה בתבערה.

מודע לרוחו הסוערת, המזרה אימה , ולנשימתו הסתורה.

יודע להוקיר את האפלה, המחילה, הביצה המעופשה, את המערה.

הוא כמו החיות הנסות בשריפת חורש בבהלה אל האחו החדש.

כמו שורד שיחבוק גזע עץ בים סוער, יזחל בביבים, ייאחז בקש,

בנחישות : הלאה, קדימה והלאה, כי זה, להיות או לא להיות.

כי מה שהיה, בטח כבר "לא להיות". ומה שיהיה...? יכול להיות.

בחלל, נותרה ומנסרת רק שאלה אחת, עכשיו :

"והמחר ? ... מה יהיה עליו??"

ו... רק מי שאדמתו בוערת, מרהיב עוז, מהין.

רק מי שהיה בסרט הזה. מבין