עוגיית מזל- חלק ב
"רונן היקר, אתה לא אשם בשום דבר, הפתק בעוגית המזל שהוצאתי גרם לי התקף חרדה, אני מאמינה גדולה במה שכתוב בפתקים האלה ואני הרגשתי צורך לקום וללכת . אולי יום אחד עוד נפגש ותבין –איה". רונן קרא את התשובה של איה. רווח לו שאיה לא מאשימה אותו או רואה בו מישהו לא חיובי. הוא כיבה את מכשיר הטלפון הנייד, פשט את בגדיו והלך לצפות קצת במרקע בטרם הלך לישון. הוא שלח את מבטו אל קופסת עוגיות המזל שהניח קודם לכן על השולחן בסלון.
"אני אקח עוגייה עכשיו" אמר לעצמו. הוא פתח את הקופסה שהיתה מלאה בעוגיות מזל, שלף באופן אקראי עוגייה, והוציא ממנה את הפתק.
"הגורל יזמן לך בקרוב את אהבת חייך" היה כתוב בפתק. רונן חייך קלות והמשיך לצפות במרקע בטרם נרדם.
*
"איך אתה מרגיש היום?" שאל רונן את הפצוע ששכב בחדר מספר 3 במחלקה האורתופדית בבית חולים איכילוב.
"יותר טוב, ואני יכול כבר להתיישב" ענה משה בחיוך קל. משה צעיר כבן שלושים וחמש נפגע בתאונת דרכים בכביש 6, כשהיה בדרכו צפונה כדי לפגוש את הוריו. הוא היה מגובס בשתי רגליו.
רונן עבד כאח מוסמך במחלקה האורתופדית כמעט שבע שנים. במחלקה היה ידוע כאח מסור הדואג לכל המטופלים השוכבים במחלקה. הרבה מאד מכתבי תודה קיבל ממטופלים, שהחלימו ורצו לציין את היחס המסור שקיבלו ממנו. הוא ראה בעבודתו שליחות ולא רק מקום עבודה.
חודשיים עברו מאז הדייט עם איה. רונן המשיך לצאת לדייטים, אבל הוא לא גילה את הניצוץ בליבו אותו חיפש ודאג לסיים את הקשר.
*
איה נכנסה למכוניתה שהיתה במגרש החניה בבלוק הדירות שבו גרה. היה זה יום חמישי בבוקר, והיא תכננה לפגוש חברה, ולצאת לצימר בצפון לסוף שבוע.
"אסנת את מוכנה? אני בדרך אלייך." איה שלחה הודעת וואטסאפ לחברתה אסנת שעובדת איתה באותו משרד פרסום.
"אני מוכנה, מחכה לך" כתבה בחזרה אסנת.
איה אספה את אסנת והחלו בנסיעה צפונה. הוויז הראה שעתיים עד הגעה לצימר. המסלול המועדף הוא דרך צומת גולני, ומשם לצומת שבע, ואז לעלות לצומת מירון, ומשם תוך עשרים דקות נסיעה מגיעים לצימר באחד המושבים באזור.
כל הדרך שוחחו ביניהן על ענייניי עבודה, ועל האכזבה מגברים שהכירו. כשהגיעו לצומת שבע איה לא הבחינה בטנדר טיוטה לבן, שחצה את הצומת באור אדום
בדיוק כשפנתה ימינה. ההתנגשות היתה בלתי נמנעת. המכונית של איה היתה מעוכה מעוצמת הפגיעה של הטנדר. אמבולנס הגיע במהירות מכרמיאל, וצוות חובשים חילץ את איה ואסנת מתוך הרכב המעוך. מצבן של איה ואסנת היה קשה, והן הונחו בצד הדרך חסרות הכרה, כשהפרמדיקים מנסים לייצב את מצבן. מסוק שהוזעק, הגיע תוך כמה דקות, אסף את שתי הפצועות, והמריא איתן לבית חולים בצפת, שם אושפזו במהירות במחלקה לטיפול נמרץ.
*
רונן היה שקוע בעבודתו בבית החולים. הוא נקשר למשה ששכב מגובס על המיטה בחדר הקטן שהוקצה לו. הוא היה הפצוע היחיד בחדר. המצב של משה הלך והשתפר, והתמיכה והעידוד שקיבל מרונן תרמו ללא ספק להרגשה האופטימית שלו. משה נזכר איך ברגע אחד של היסח דעת התנגש במכונית שלפניו, כשהיה בדרכו לבקר את הוריו בצפון. הוא יודע שהוא צריך עכשיו לדחות את כל חלומותיו בעיקר את החלום למצוא אהבה וזוגיות.
"קח עוגיית מזל" רונן הגיש למשה את הקופסה השחורה שהביא איתו מהבית.
"מה זה?" משה הסתכל בפליאה ברונן ובקופסה.
"קח עוגייה, תקרא מה כתוב בתוכה" חייך אליו רונן.
משה שלף עוגייה מתוך הקופסה, בצע אותה לשניים, והוציא מתוכה את הפתק והביט בו.
"מה כתוב בפתק?" רונן היה סקרן.
"הרגל את עצמך לחשוב אך ורק מחשבות חיוביות, הן תחוללנה בך נפלאות" משה הקריא את הכתוב.
"כל כך נכון משה, דוקא עכשיו זה חשוב" השיב רונן.
שעתיים מאוחר יותר עצרו שני אמבולנסים בפתח בית החולים איכילוב.
ההמשך מחר
