די, נמאס!
כל הבחורות הלא מתאימות האלו שדני פגש! הוא כבר הפסיק לספור אותן. התקווה למצוא מישהי שאיתה ירצה להישאר לשארית חייו, אותה התקווה שבהתחלה הייתה כמו עץ הכי גדול בעולם, עכשיו, עם כל פגישה חדשה הייתה מתייבשת עוד ועוד. בקרוה לא ישאר ולו עלה אחד על העץ החולה הזה.
לא, באמת. איך לא להתיאש?
הייתה אחת שעל ידה הוא הרגיש את עצמו גמד. לא שהיא הייתה יותר גבוהה ממנו, לפחות לא יחפה. אבל בשבילה ללכת בלי נעלי עקב היה לא מקובל ודני היה חייב להסתכל עליה כלפי מעלה כדי לראות את עיניה. שהאמת, לא ירדו אליו אף פעם.
ליד אחרת, שהרגישה את עצמה צעירה במיוחד, הוא חש כמו אבא שלה. נכון שהיא הייתה צעירה מדני רק בשנתיים, אבל התנהגה כמו ילדת בית ספר. בכול המובנים, כולל שעות בטלפון עם חברות וכולל שפה לא מובנת של מתבגרים.
הייתה גם כזו שספורט היה בעורקיה ומחשבותיה. איתה כל המפגשים נגמרו במקום במיטה בריצה סביב הבית. במקרה הכי גרוע, ריצה סביב מיטה.
הייתה גם הציירת שלא הייתה יכולה להעביר יום בלי ללכת לאיזה מוזיאון או גלריה. עם דני כמובן. היא אפילו שכנעה אותו לנסוע לפריס רק כדי לבקר בעשרים ושתיים מוזיאוני אומנות במשך ארבעת הימים של שהותם בעיר. דני, שחשב לפני כן שאוהב אומנות, גילה שהוא מתחיל לשנוא אותה.
אהה, כן, הייתה גם הזמרת, שמאז שהופיע בביתו, הוא הרגיש שחי בבית האופרה. אפילו בחדר שינה. וגם במקלחת.
ולא לשכוח את רואת החשבון שספרה את כל שקל שדני היה מוציא, אפילו אם זה היה עליה.
אומנם לזמן מה זה היה נחמד להיפגש עם כל הבנות האלו תוך כדי חיפוש הבת המושלמת, ההיא היחידה, אבל כעת הטעיות - כך הוא קרא בלבו למפגשים עם הבנות עד כה - התחילו לעייף אותו. בלילות הוא התחיל לחלום על המפגש המיוחל עם בחירת ליבו שעם הזמן קיבלה יותר ויותר צורה מפורטת וממשית. הצורך למצוא את ה"היא" שהופיעה בחלומות שלו בזמן האחרון, העסיק אותו מאוד. במיוחד כי הוא לא היה 'זוכר' את שמה או איך שהיא הייתה נראית מיד אחרי שהיה מתעורר. הוא תמיד ידע עליה הכול בחלומות, אך כאשר היה פותח את עיניו, דמותה היה בורח מראשו כמו עשן מסיגריה והוא לא היה זוכר כלום חוץ מהצורך למצוא אותה.
דני החליט ללכת לחוף הים להתאוורר. רוח קרירה ולחה שבאה מהמים פגשה אותו והתחילה לשחק עם שערותיו. היא גם נקתה את ראשו מריחות, עשן של העיר ומחשבות מאוסות של הזמן האחרון. הראייה הפנימית שלו התחדדה אבל לא מספיק כדי לראות את פנים של הבחורה מהחלומות.
הוא הסתכל בכיוון הים ומשהו שהבזיק בחול תפס את עינו. אבל הוא המשיך הלאה, הרי זה היה יכול להיות כל דבר. מה איכפת לו ממשהו שהוא לא בחורת החלומות שלו? למרות נחישותו להמשיך, כוח לא מובן הכריח אותו להסתובב ומשך את רגליו בחזרה.
דני התכופף מעל המקום, בו ראה משהו מנצנץ, והתחיל לחפור. הוא הזיז את החול בעדינות לצדדים והסתכל על החפץ המתכתי שהתגלה. הוא הרים אותו והתיישר, מנסה להבין מה הוציא מהבור הטרי. דני הבין שמצא מנורת שמן ישנה. הוא הסתובב כך שהשמש לא תהיה בעיניו והביט מקרוב על המנורה – היא הייתה לגמרי עמומה, כל הברק, שגם אם היה, הלך עם השנים לעולמו. הוא ניסה להבין מה זה היה, אם כך, שנצנץ בשמש ומשך את עינו, ופתאום ראה קטע של מתכת נקייה. שם הוא זיהה תו הדומה לאות. הוא התחיל לנקות את המנורה עם האצבע, מנסה להביא אותה להבריק מחדש. אך זה לא הצליח לו במיוחד והוא ניסה לנקות עם החולצה.
עשן שהופיע בפתח המנורה והתחיל לצאת החוצה הבהיל את דני כל כך שהוא השליך את החפץ מידיו אל החול. כאשר העשן החל לעטוף את רגליו, הוא קפץ אחורה. אחרי רגע העשן התחיל לקבל צורה – משהו הדומה לכדור.
לא. לא כדור – ראש. ללא צוואר וכל דבר מתחתיו. רק ראש. ואז הופיע בו פה. הוא התחיל לדבר אבל דני לא היה יכול להבין כלום.
כאשר בראש התפתחו אף ואוזניים, הצליל השתנה ודני שמע שמישהו פונה אליו, "אני לרשותך, אדוני.”
ארבע דקות יותר מאוחר, דני הבין שהראש היה חלק מג'ין (Jinnee), שד נחמד שרצה להעניק לדני שלוש משאלות חינם, בלי אותיות קטנות או רמאות נלוות אחרת. הוא התחיל להאמין ששפשוף עיניו לא יעלים את הג'ין והחליט להשתמש במשאלה הראשונה.
"אני רוצה שתביא לכאן בחורה הכי שווה שיש".
רגע אחרי-כן הוא ראה צעירה יפיפייה שלא ברור מהיכן הופיעה, כאילו יצאה מהים, מתקרבת אליו. היא עצרה על ידו והתחילה לדבר עם דני. היא סיפרה שכל חייה חיפשה מישהו כמוהו. דני הרגיש כמו בתוך חלום ואחרי כמה דקות שהקשיב לבחורה ששיבחה אותו, החליט להיסחף עם החלום המוזר הזה.
"מר ג'ין, תודה. זה בדיוק מה שרציתי. להתראות."
"אבל יש לך עוד שני משאלות-", ניסה להשחיל הג'ין, אך דני כבר עזב את החוף מחובק עם הבחורה.
~*~
לא עברו שבועיים עד שהוא הגיע לחוף הים וקרא לג'ין שוב.
"תראה, הבחורה שהבאת לי באמת יפה. אפילו מאוד. אבל מתברר ש-'רק יפה' זה נחמד אבל לא מספיק. אני רוצה מישהי שאוכל לדבר אתה. אני רוצה מישהי שתבין על מה אני מדבר. ושתוכל לענות אבל לא סתם עם משפטים מסדרות או עם סמיילים, אלא לעניין, עם מילים מהלב. ושלא תסכים עם כל מה שאני אומר, אפילו אם אלו דברי שטות. בקיצור, אני רוצה לפגוש בחורה אחרת שתהיה קצת יותר חכמה. לפחות פי שתים יותר חכמה, נגיד אפילו עם מנת-משכל של לפחות מאה שלושים."
~*~
אחרי חודש דני שוב הגיע וקרא לג'ין. הפעם הוא ביקש ממנו להנמיך את מנת-המשכל של הצעירה שהוא קיבל בתור מימוש משאלתו.
"תשמע, מנת מסכל של תשעים יהיה הכי טוב". הוא השפיל את עיניו אל החול בזמן שביקש מג'ין. הוא הסביר למה הוא רוצה החלפה:
"הבחורה שנתת לי בפעם האחרונה גורמת לי רגשות אשם כל הזמן – גם בגלל שהיא הייתה יכולה למצוא מישהו הרבה יותר טוב ממני, וגם בגלל שביקשתי ממך להביא אותה אלי מבלי לשאול אם היא בכלל רוצה. אני כל הזמו מפסיד בויכוחים. אפילו בשאלה של האם כעת יום או לילה, היא לא מוכנה להסכים אף פעם עם מה שאני אומר. אני לא יכול יותר.
בבקשה, אני לא רוצה בחורה כל כך חכמה. תוריד IQ שלה לתשעים וחמש. לפחות. בעצם, תשעים עגול נשמע נחמד."
~*~
דני חזר לחוף הים אחרי חודשיים וקרא לג'ין. כאשר הוא יצא בעצלנות מהמנורה, הוא שאל את דני, "תגיד, יש לך בעיה עם חשבון? אתה לא יודע לספור עד שלוש?"
כעת זה לא היה אותו הג'ין המנומס שהגיח מהמנורה בפעם הראשונה. הוא היה יהיר ודני הבין שהג'ין אף פעם לא התעניין בו באמת. ובכל זאת הוא ניסה לשכנע את דייר המנורה לעשות כך שבחורתו תדבר פחות.
כשהוא שמע זאת, הג'ין התחיל לצחוק. ועוד כל כך חזק שהחול מסביב לרגלים של דני התחיל לרעוד. בסוף הוא ירק על החול משהו שהיה לו ריח של אלפי שנים ואמר, "זה אחד מהדברים שאני לא מסוגל לעשות." הוא הסביר, "נשים שמדברות פחות – זה לא באמת קיים. זו עוד אגדה אורבאנית, כמו גברים שזוכרים תאריך יום השנה, או נשים שמסכימות שהן יכולות לטעות אפילו פעם אחת בחיים, או גברים שמביאים פרחים בלי שום סיבה מיוחדת. כל אלו אגדות. זה לא קיים באמת.”
הוא עוד פעם ירק על החול והסתובב ללכת.
אם זיק האחרון של התקווה דני צעק לעברו, "לפחות תשחרר אותי מהבחורה הזאת. קח אותה ממני. בבקשההההה.”
ג'ין עצר מהרהר לרגע ובלי להסתובב נד בראשו, "אני אמצע איזה שימוש בשבילה."
רגע אחרי כן, החברה של דני עברה על ידו בחוף ואמרה שמצאה מישהו יותר טוב. דני הנהן בהסכמה, חייך מאושר והלך הביתה.
~*~
בדרכו בחזרה הוא עבר על יד פאב. אכזבה מכל העסקה עם מנורה והשוכן בה הובילה אותו פנימה. הוא התיישב והזמין לשתות קצת ג'ין, מגחך כשהוא נזכר בשלוש משאלותיו המבוזבזות.
דני שמע מישהו על ידו מזמין ג'ין גם כן. הוא הסתובב להסתכל על הבן אדם.
עכשיו הוא נזכר! בחורת חלומותיו. הנה, כך היא נראתה. וכרגע היא הייתה על ידו.
אבל הוא בקושי היה יכול לדבר, מרגיש את שפתיו כאילו עשויות מפלסטיק ממוחזר ולא יכולות להתקפל כדי לאפשר למילים שלו לצאת. הבחורה ראתה את הבעת פניו וחייכה. הפלסטיק של השפתיים נמס והמילים התחילו לטפטף החוצה. דני הרגיש שהוא עוד פעם יכול לדבר.
לא עבר זמן רב עד שהוא בירר שהיא גרה בבית על יד ביתו. דני היה יכול לפגוש אותה מזמן אבל היה עסוק ברדיפה אחרי חזיונות-שווא במקומות אחרים. הוא חיפש בכל המיקומים הלא נכונים. והוא גם כיווה שמישהו אחר יעזור לו למצוא אותה.
כעת, למרות רעיונותיו ה"חכמים" בקשר לאיפה אפשר למצוא את בחורת חלומותיו, הם מצאו אחד את השנייה לבסוף. הוא הצליח בזה לגמרי לבד, ללא שום עזרה.
כפי שהוא היה צריך לנסות מהתחלה.
דני הבין שנגמרו ימי החיפושים שלו ולבו התחיל לגדול עד שבחורת החלומות שלו הייתה יכולה להיכנס לתוכו בחופשיות. הוא קיבץ את ליבו, נועל אותה בפנים, לא מתכוון לשחרר אותה אף פעם.
