מצחיק.

כולם הגיעו בשבילך, במעילים הכבדים של נובמבר. הם שרו קינתך בדמעות...בכו על אדמה - בכו נספחים של געגוע; 

ואנשים עמדו שם, גם אני עמדתי. הם סיפרו אודות גבורתך, איך כבשת את נפשם .. היללו את הדגל שנעצת בליבם..

אנשים, מאות ואלפים, מספרים מחוקים. כולם הרגישו מחנק עולה בגופם, החמצה. התאספו סביב החלקה במוחם,

שוזרים פחד בזרים של אבל. הנה הוכחות ליכולתך המופלאה לרוקן יישויות ממשמעות, פסטיבל דחלילים יצרת במותך.!

בושי לך ארורה.

לא , לא השארת צוואה, אין צאצא לרשת גדולתך .

הותרת אחרייך קיבות רעבות אלייך! ולבבות צמאים לדמך.

רק האווילים חיכו לך, יריד של טיפשות.!

ואני ראיתי. ראיתי אנשים אפורים,

שמעתי את כרוז האבלות ,

בעיניים- בכי סמיך ועכור.

רציתי לראות אותה מתה שוב. רציתי להרוג אותה בעצמי.. רק כדי לדעת שהייתה פעם קיימת.

אהבה מתה . מצחיק להבחין בה כשאיננה לפעמים.