כותב פרננדו פסואה

אני דלת

הפותחת קיר

אני ציר

אני גם פיר

אני יד המושטת

או ציפור נוחתת

אני שפתיים

או ערפילי שמיים

אני חלון

אך גם אור ניאון

אני לב

שיש בו כאב

אני כותב:

יש בי להבה

ושמה אהבה

נהדר, האהבה שבך

היא הדלת שפותחת קיר אטוס

היא גם יד מוטשטת.

תודה נורית היקרה ,

אכן משפט מעורר השראה, אשמח להתייחס אליו בעזרת שיר חדש.

מועדים לשמחה

שמוליק

תודה שמוליק יקר,

אני בטוחה שתוך יום או יומיים

שיר יכתב לנושא.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

אואה, זה משפט רב משמעות. אני לא בטוחה שאני מסכימה אתו. מעורר מחשבה! 

את צודקת, זה לא משפט חכם במיוחד.

כי למה לשבת ולחכות למרגלות הקיר עד שמשהו יפרוץ בה דלת

למה לא לקום ללכת לאורכו של הקיר, אולי יש דלת בהמשך הקיר.

ולמה לחכות עד שמשהו אחר יפתח את הדלת, למה לא ליצור לבד את הפתח...

אכן, ישיבה באפס מעשה ולחכות שמשהו אחר יחשוב ויפעל בשבילך זו לא הדרך.

שבת שלום אהובה ומועדים לשמחה.

קיר שאין בו דלת... זה המון עבודה... מעריכה את כל מי שיש לו תקווה. למה לא להתעופף מהחלון ? אוהבת מכל הלב 

את צודקת רחל, לשבת במקום ולקוות שמשהו יבוא זה לא פשוט.

אהבתי את הפיתרון שלך, להתעופף דרך החלון.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

תודה יום טוב ידידי,

אם יצליח, אשמח לקרוא את מה שיעלה דמיונך.

שבת שלום ומועדים לשמחה

נורית יקרה,

שוב לקחה אותי במת הדיון אל מקום מוזר...

תבורכי על ההשראה שאת!!!

סגור

השער נעול

אין יוצא ואין בא

נראה שהכל גמור

הימור

אך מעלי קיר

מנסה לעבור בכוח

אל אופק לא ברור

איפור

מסכה (לא של קורונה) על פניי

מחייכת חיוך סתמי

בלב שבור

אסור

לטפח תקוות

אולי בכל זאת

אשתמש באילתור

אך השער נותר סגור

ארור

אין דלת או שער סגור

התוצאה אותה תוצאה

אי אפשר לעבור את הקיר בכח

צריך מישהו שיראה את הדרך.

גם מסכה שמכסה את הפנים

ומגלה פנים אחרות

היא אותה דלת שאיננה

אי אפשר להכנס אל הלב

ואל הנשמה של מי שעוטה אותה.

תודה צביה על הגיגיך אלו.

חג שמח.