הוא לא ידע אם לקפוץ או לא / סוף

הוא לא ידע אם לקפוץ או לא / המשך חדש

עננים אפורים כיסו את השמיים וגשם קל החל לרדת. טיפות המים הקרות נשרו על פניו כעלי שלכת והעירו אותו מתרדמתו. הבושם של אתי עדיין עלה בנחיריו ובמוחו, הכול בגלל אתי, אהבתו לאתי הייתה גדולה מנשוא, והפרידה מאשתו הייתה גדולה שבעתיים, אז מה נשאר לו לעשות, איך יירגע ותהיה לו שלוות נפש, אולי רק אם יקפוץ. הוא נעמד אך רגליו כשלו ואין ביכולתו להתיישר.

הרעב כרסם בבטנו וחולשה אחזה בו, הוא זחל לעבר המעקה והביט למטה וראשו היה סחרחר עליו , הוא מעד ונפל מראש המגדל.

העננים הלבנים ליטפו את פניו והוא חש מרחף באוויר , ולא זכר דבר.

אתי עברה בדרך וראתה קבוצת אנשים עם ברזנט ובתוכו גבר בגיל העמידה.

היא התקרבה אליהם וראתה את אהובה מעולף והקהל מטפל בו. היא מיד פעלה, הזעיקה את מד"א והוא הובא אל בית החולים , שם טופל על ידי אחות מסורה כשאתי לידו, מלטפת ומרגיעה.

לאחר כמה שעות הוא הקיץ מתרדמתו והביט סביב, לא היה איש לידו, הביט על החדר ששהה בו והבין. הוא כנראה קפץ , בדק את אבריו הכול היה במקום ושלם כמקודם.

אתי נכנסה לחדר וראתה אותו ער, היא ישבה לידו ואחזה בידו והחלה לספר בזהירות מה קרה לו. עיניו דמעו והוא חיבק את אתי חזק אל תוך ליבו.

הוא לא התכוון לקפוץ, שמח שזאת לא הייתה החלטתו. אבל במוחו התרוצצו הרבה מחשבות על עתידו. איזו החלטות יחליט ויקיים.

חיוך קל עבר בפניו כשהוא הביט באתי ולא אמר דבר.

כן, הוא החליט להמשיך בדרכו לבד, בלי התשוקה לאתי, עם ניסיון חוזר לשקם את חייו עם אשתו אם תטיב לו הדרך.

רחלי גבאי

על פי דרישתכם להמשך , לסוף ברור.