סופר אסא

סופר אסא ישב על הבר ושתה בקבוק שיכר. שני אנשים במעילי רוח ורובה ביד נכנסו לבר ושאלו אם יאצק נמצא, סופר אסא ענה להם שהוא יושב בגאולה.
סופר אסא היה חלק מיחידת סופרמנים עירונית שתפקידה להציל אנשים בלילות. כמובן שכמו כל גיבור על, גם סופר אסא היה צריך משהו שיתן לו כוחות על בדרכו למשימה. מכל הדברים שאלוהים יכל לתת, הוא נתן לסופר אסא את האסהי כמקור הכח. כן כן, אותה בירה יפנית זולה ששוכבת בארגזים באין דורש. יש כאלה שאוכלים סלק, יש כאלה שלוקחים סטרואידים ויש כאלה ששותים אסהי.
סופר אסא מגיע כל לילה לבר ומזמין אסהי. הברמנית נילי לא מבינה אף פעם מה עניינו במשקה הזה. היא לא יודעת שבמסגרת העבודה סופר אסא חייב לשתות בתחילת על ערב את האסהי, כך הוא נטען בכוחות העל שלו ומוכן לכל משימה.

הביפר של סופר אסא צלצל, יש משימה חדשה, שריפה בדיזנגוף 226, סופר אסא שילם את החשבון ויצא אל הדרך. עוד לפני זה, מחא כף לדייב ברל ששר כל ערב על הבמה של הפאב, את איזה איש של משינה, כשהוא לבוש במעיל אופנועים, תחתוני בוקסר ומשקפיי ריי באן על עיניו.

סופר אסא הגיע אל הבניין המדובר. הכל בער, כל האנשים כבר התפנו ועמדו בחוץ, נחמיה ג’מוסי, ניצולת השואה מהקומה הראשונה, וגם יוני כנען. כולם חוץ מאחד שנשאר. היה זה עוזי וייל הסופר המפורסם.

סופר אסא עמד בחוץ ושמע מתוך דירתו של וייל קולות תקתוק עזים, סופר אסא לקח אוויר ונכנס אל הבניין. הוא הגיע לדירתו של וייל. וייל ישב מול מכונת הכתיבה כאילו לא שם לב שמסביבו הכל בוער. סופר אסא צעק לו, היי עוזי, מדוע אתה לא מתפנה, יש שריפה. וייל הרים מבטו מהשולחן ושאל את אסא, מי אתה אדוני, אני באמצע הספר החדש שלי. באתי להציל אותך עוזי, יש שריפה, ענה סופר אסא.
וייל: אתה רציני? אני לא רואה כלום.

סופר אסא: מה זאת אומרת אתה לא רואה? כולם בחוץ, אתה היחיד שנשארת בדירה.
וייל: וואללה. אז אתה אומר שריפה

סופר אסא: כן

וייל: ומי אתה בעצם?

סופר אסא: אני עובד בשירות הסופרמנים של העירייה. היו לאחרונה הרבה מקרי חירום בלילה, אז העירייה הקימה שירות חירום לילי, לקחו את כל הסופרמנים שמצאו בעיר ופתחו יחידה חדשה. בעיקרון כל משמרת אנחנו יושבים באיזה פאב ומחכים לקריאה.

וייל השתכנע והשניים יצאו מהדירה. לא לפני שוייל לקח את מכונת הכתיבה יחד עם הדפים של הספר החדש.
וייל צעק לסופר אסא: כמה אש אלוהים ישמור. אסא ענה: בוא נצא עוזי, בוא נצא. קדימה.

וייל וסופר אסא הגיעו אל קבוצת האנשים שעמדה בחוץ. כולם מחאו כפיים לסופר אסא על החילוץ, שחייג על המפעיל שלו ועדכן אותו בסיום האירוע.
סופר אסא כבר נכנס למכוניתו, כשוייל פנה אליו ושאל: תגיד סופר אסא, התשלום לעירייה זה בצ’ק או במזומן?

טן טן טן טן טן – טן טן.