עקדת יצחק נוסח חדש / פרק ד

עקדת יצחק – פרק ד'

יוכי יצאה את ביתה.

היא החליטה להיפרד מיריב. נמאס לה מהקנאה שלו כל אימת שמישהו דיבר איתה. אולי היה מחטיף גם לפועל שלו ?, חשבה.

השמיים הפכו אפורים למדיי, השמש נעלמה וטיפות גשם החלו לרדת על ראשה . לפתע הגשם התחזק והרטיב את כל גופה. היא המשיכה ללכת נחושה בדעתה אפילו אם תגיע רטובה לגמרי.

אותו יום עבדו במוסך של יריב רק מחצית היום. הוא הספיק להוציא את רוב המכוניות ללקוחות, נשארו במוסך רק הג'יפים ווולוו אחד לבן יוקרתי מאד.

שני פועלים כבר שוחררו לביתם ויריב נשאר עם עוד פועל אחד. אפילו המזכירה שלו כבר יצאה לביתה.

בעודו עובד ליד הוולוו נראתה בפתח יוכי. היא עמדה שם רטובה בכל רמ"ח אבריה. הוא היפנה את ראשו וראה אותה כמו איזו נימפה שיצאה בזה הרגע מהמים. שערה הרטוב נדבק לצווארה וכמה קווצות שיער נצמדו לחזה .

שמלתה נדבקה אף היא לגופה והבליטה את חמוקיה. השפתון האדום שעל שפתיה הבריק כאילו מרחו אותו בווקס.מסנטרה טפטפו טיפות מים ופניה היו חתומים, אך מראה זה הבעיר בו את התשוקה. חיוך קל עלה בזווית פיו ובגופו התעוררו כל הנוירונים.

הוא קרב אליה עוד לפני שפתחה את פיה. משך את ידה וקרב פניו לאוזנה ולחש לה.

רוצה אהבה כאן במוסך ?

היא חייכה, הביטה ביריב , בחיוך היפה שלו, היא הביטה ושתקה.

הוא משך אותה בידו והושיב אותה בחדר המזכירה ולחש באוזנה,

את כל חיי, אין לי חיים בלעדייך !

פנה אל הפועל ושיחרר אותו לביתו. הוריד את שערי המוסך החשמליים וחזר אליה.

הוא ידע לאהוב אותה. משך אותה לעבר הוולוו, דווקא שם על מכסה המנוע שהיה עדיין חם מההתנעה הניסיונית שעשה לו הפועל, דווקא על לובן הפח עם שמלתה האדומה נוצר ציור בצבעים מאד שמחים.

שם , שם הוא אהב אותה, עם כל ידיו המפויחות , פניו המרוחות בגריז וגופו החסון אהב אותה. היא אהבה אותו ברגעים אלה ולא יכולה הייתה להוציא הגה גם לא את מה שתכננה לומר.

רחלי גבאי

המשך יבוא