סיפורים

הערב ירד והלילה התגנב לו לאט אל תוך חדרה של יוכי, פנסי הרחוב נדלקו באחת והסיטו את החושך לפינות נסתרות. רעמים בודדים נשמעו והגשם החל להכות בגגות הבתים. המרזבים מלאו מי גשמים ושפכו את תוכנם אל הגינות והשבילים. חורף, יום גשום של חורף והיא רוצה לצאת אל עלי מחמוד או מי שיחכה לה, איך תצא ?.

היא המתינה שההורים ישנו ואחר כך תצא בשקט את הבית, תלבש את המעיל השחור ותסתיר את פניה בצעיף וגם מטריה תיקח, כך תכננה וכך עשתה.

בחצות היא יצאה את הבית בשקט גמור, איש לא חש בה, טופפה ברגליה בבוץ, חתול רחוב ילל בסביבת הבית , רעש הגשם היה חזק מפסיעותיה של יוכי, והיא שמה פניה אל שדרת העצים, לכשהיגיעה תרה אחר העץ שמאחוריו היה אמור להיות עלי מחמוד. עברה על פני רוב העצים עד שבתוך החשכה שמעה רשרוש של שיח מאחורי הברוש.

"עלי ?" לחשה

הוא תר בעיניו את הסביבה למרות הגשם, ראה שהסביבה נקיה מאדם , הוא התקרב ולחש לה.

"יוכי בואי אחריי , סיגרי את המטריה ובואי"

היא פסעה אחריו בשקט מופתי, צייתה לו בכל, היא כל כך רצתה לראות את יריב. שערה נרטב כלאחר מקלחת קרה, פניה אף הם נרטבו והאיפור השחור נזל מעיניה כמו בובה בוכייה בסרטים.

הם עברו שבילים , שבילים והלכו בפיתולים על מנת שלא יתגלו.

עלי מדי פעם הדליק פנס קטן ושוב כיבה ושוב הדליק ושוב כיבה, אלומת האור נראתה כעיני חתול בלילה. כך פסעו עד שהתקרבו אל הבקתה.

הם לא חשו באיש הולך בעקבותיהם , הם סרקו את השדה בחשכה ולא הרגישו בשום תזוזה קרובה.

יוכי נכנסה לבקתה וראתה את יריב כאיש המערות, שערו פרוע וזקנו ארך אך עיניו התכולות הביטו בה ואורו, הוא תפס אותה בזרועותיו ולחץ אותה אל חזהו, היא בכתה, הוא חפן את פניה בכפות ידיו ונשק את לחייה ואת זרם הדמעות.

עלי הביט בהם וליבו נמלא חמלה ועצב יחדיו, הוא רצה באושרם. הוא החל ללכת כשלפתע שמע רשרוש בין השיחים. מיד חזר אל יריב ויוכי והזהיר אותם, הוא נשאר ולא עזב אותם.

מאחורי השיחים ישב מאיר עם אקדח טעון ולא זז.

רחלי גבאי

המשך יבוא

תגובות