במועדון הקשישים

שָׁם בַּטֶּבַע

בְּלִי מַסֵּכוֹת

פּוֹרְחוֹת הָאֲהָבוֹת

וּבַיַּעַר הָעֵצִים

כְּבָר צוֹהֲלִים

יַחַד עִם הַצִּפּוֹרִים

הַמְּצַיְּצִים כְּבָר

צִיּוּצִים שֶׁל אַהֲבָה

כִּי  לְדַעְתָּם

הַמַּגֵּפָה חָלְפָה

וְנֶעֶלְמָה..

מקסים השיר שכתבת לילי יקרה . אהבה באויר החופשי היא הכי נפלאה . ציוץ הציפורים ויער של עצים מהווה אז תפאורה בלי מסכה ,וכמה שזה נפלא.

חיבוק ממני

שמוליק

מרגש ונוסטלגי - את נפעמת ומתמוגגת מהיער ומהמקהלה החורפית בו. תודה רבה לך לילי היקרה, ניכר שאת משוועת לתקופה שלפני הקורונה. יום קסום.

שאת עובדת שם? מצווה גדולה. באמת עונה מבורכת סוף סוף אפשר לחיות. מקווה שהכל ימשיך על הצד הטוב ביותר , כתבת מדהים על העונה והשיבה למסגרות 

ממש כמו לפני תקופת הקורונה. ואיזו פינת חמד נגלית בפניך, איזה שיר יפהפה ומתוק להפליא. 

משתעשעת בעלעלי עץ האורן, חשה את הטבע בכל אבריך, ומאפשרת גם לקשישים לחוש הכל אתך. זה נהדר!