צ'יק, צ'יק.
מספריים התעופפו מעל הראש ימינה ושמאלה. זה נראה כאילו עורב התיישב על הראש, מנפנף בכנפיו הנוצצות ומנסה לאכול שערות.
צ'יק, צ'יק.
"מרדכי, שמעת מה קרה בשבוע שעבר לג'יימס?"
"לא.”
צ 'יק, צ'יק.
"הוא איבד את אוזנו כשהוא היה במספרה.”
צ'יק!
"מה אתה רוצה להגיד?" מרדכי הביט על אוזניים של מנחם, אפילו נגע בהן כדי להיות בטוח שהן בסדר.”אתה מתכוון שפגעתי באוזן שלך?"
"הו לא, מרדכי." חיוך של מנחם היה אמיתי כמו נצנוץ השמש המתחבא מאחורי ענן ביום סגרירי. "אתה עושה עבודה נהדרת. זה לא זה בכלל. הוא לא בדיוק איבד את האוזן, רק את הפרוטזה. אתה מבין, לפני זמן מה הוא התנדף לקטיף תפוזים והיה בטוח שצריך לשם כך לטפס על עץ. אז כאשר הוא נפל ממנו, בדרך למטה הוא הוריד לעצמו אוזן. בתל-השומר הכינו לו תותבת."
מרדכי התיישב על הכיסא ליד מנחם והביט אליו.
”מה אתה מתכוון תותבת? אוזן תותבת? מה, עכשיו עושים גם אותן?"
"מרדכי, אתה מצחיק. כמובן שעושים. יכולים לעשות תותבות המחליפות כל חלק בגוף שלך.”
מרדכי קפץ על רגליו וכמעט צעק, "אני לא צריך שום תותבת בגוף שלי.”
"בטח שאתה צריך.”
"לא, אני לא צריך! אני יודע יותר טוב.”
"אבל מרדכי, איבדת את העין השמאלית שלך בקטטה ומאז אתה הולך עם רטייה שחורה על העין. לא היית רוצה לקבל פרוטזה במקום העין שנאבדה לך?"
"היא לא נאבדה. אני יודע איפה היא – במסבאת 'הגיבן הישר', בשירותים.”
"לא מרדכי, אני מתכוון, האם אתה רוצה לצאת עם בנות? עכשיו הם לא להוטות מדי לצאת איתך בגלל הרטייה השחורה על העין. הן טוענות שאתה נראה כמו פיראט. וזה שאתה שומר כאן תוכי, רק הופך את ההשוואה להרבה יותר מוצלחת.”
מרדכי הרים את ראשו, נד אותו מצד לצד כמו בובה סינית שבסופו של דבר התיישרה אנכית ומלמל בהטעמה, "בנות, אתה אומר?
הממם. אולי אני פשוט אקח תותבת בנות?"
"אתה מתכוון משהו כמו 'במקום בחורה'?"
"כן. אתה מבין, מנחם,זה יהיה יותר קל מאשר לדבר איתה.”
הפתעתו של מנחם באה לידי ביטוי בהרחבת העיניים ושמיטת הלסת. "איתה?"
"כן, עם מרינה.”
"מ-ר-י-נ-ה! הו לה לה! מרדכי, אני מוריד את הכובע בפניך. יש לך טעם טוב.”
"כן, אבל...”
"מה? יש לך בעיה לדבר עם מרינה?” מנחם חשב שהמשפט הזה מצחיק.
רק שלא כך חשב מרדכי. "כן... אתה יודע איך זה. אני רואה אותה והלשון שלי נדבקת לחך העליון, ואני לא יכול להוציא מילה. אני אומר לך, מנחם, שום דבר לא עוזר.”
"אז אתה יכול לקבל פרוטזה במקום העין שלך וגם במקום הלשון שלך.”
"מה זה יעזור?"
"תשמע מרדכי, ראיתי מישהו בשבוע שעבר עם תותבת כזאת במקום הלשון, והוא לא הפסיק לדבר. הוא השתכר, נפל על הרצפה ונרדם. אבל לא סגר את הפה לדקה אחת ופטפט כל הלילה.”
חיוך הססני התחיל לפלס את דרכו אל שפתי מרדכי. "כן מנחם, מה שאתה אומר נשמע טוב. אבל גם זה לא יעזור, כי אני לא יודע מה לומר למרינה.”
"במקרה הזה, תחליף מוח יכול לעזור לך.” מנחם דיבר בזהירות, מנסה לא לרמוז לכלום.
"אתה יודע מה מנחם, אני באמת חושב שיש משהו במה שאתה אומר. חכה כאן רגע. אני אתקשר אליה לארגן יציאה.”
* * * * *
"מנחם, תודה על הרעיון. אפגוש אותה היום והכול יהיה בסדר. אני חושב... אבל... אבל לא, שום דבר לא ייצא מזה.”
יאוש מפחדים של מרדכי תפס את מנחם וטלטל את ראשו. "מה עכשיו?"
"אתה מבין, בקטטה כשאיבדתי את העין שלי, איבדתי גם חלק מן הגבריות שלי. לא הכול, שלא תחשוב, עוד נשאר לי קצת, אבל זה בקושי יכול להיקרא ילדותיות, בטח לא גבריות. מרינה תצחק עליי.”
"מרדכי, אתה מתכוון שאתה חושש שאתה לא תענה לציפיות של מרינה?"
"כן. זה לא יכול להיות אחרת.”
"מרדכי. אני יודע מה אתה צריך לעשות.”
"מה, מנחם. בבקשה תגיד.”
"אתה צריך ללכת עם תחליפי איברים צעד אחד נוסף. אתה חייב להחליף את עצמך לגמרי.”
"אבל איך? במה אחליף?"
"לא במה, אלא במי - אתה יכול להחליף בי.”
