החלון האדום / פרק 6 - 7

החלון האדום / פרק 6

בית הקפה בפינה היה כמעט עמוס ביום של שמש קיצית, ריקי ונילי מצאו שולחן צדדי וישבו. נילי שמה לב שריקי מעט לא רגוע.

"ריקי מה קורה?" שאלה ועיניה הישירו אליו מבט נוקב

"הכול בסדר למה את שואלת ?" זרק כאילו אינו מבין

"לא, אתה נראה קצת לחוץ" הסבירה  את מה שראתה

"נילי הכול בסדר , אני קצת עייף, אתמול לא ישנתי מספיק את יודעת" הוא פירט לה

" בסדר, איך היה בפאב ?" חקרה

"רגיל , שותים צוחקים , הכול רגיל" אמר

היא הרפתה , לא שאלה יותר ופנתה אל המלצרית

"תוכלי בבקשה לגשת אלינו "

המלצרית ניגשה אליהם והם הזמיני קפה וארוחת בוקר.

ריקי שמח שלא אכל אצל דליה אחרת הוא היה מגיע שבע ונילי הייתה מרגישה.

פתאום הנייד של ריקי צלצל והוא ענה, קובי היה על הקו

"אני פה עם נילי אוכלים ארוחת בוקר בקפה" הדגיש לפני שקובי חקר

משסיימו לאכול ביקשו חשבון וקמו מהשולחן, ריקי היה מאד עייף, נילי משכה

אותו אל דירתו לתנות אהבים והוא לא ידע איך להתנהג איתה , לא אמר מילה ואהב אותה כמו שהיא רצתה. היא לא וויתרה על שום שינויי תוכניות, כמו תמיד הם התקלחו ויצאו לטייל. בעודה במקלחת ריקי נרדם.

נילי יצאה מן המקלחת וראתה את ריקי ישן , היא צלצלה לקובי והחלה לחקור.

"קובי, איך היה לכם אתמול ?" שאלה

"היה נחמד , רגיל כמו כל פעם" ענה בקול נחרץ

"יופי, נראה לי שריקי מאד עייף הפעם" זרקה לעברו

"אולי הוא קצת חולה או משהו כזה , תבדקי" העביר את האחריות אליה

היא שוב הרפתה והחליטה להמתין כמה שבועות.

ככה הוא בילה כל יום חמישי בפאב ולאחר מכן פרש אל ביתו או ביתה של דלילה.

נילי לא אמרה דבר אך הבינה שיש פה משהו לא רגיל, שבכל יום חמישי הנייד שלו לא זמין והוא מתרץ את זה ברעש בפאב או בסוללה גמורה או לא שמע ועוד תירוצים למכביר.

רחלי גבאי

המשך יבוא

החלון האדום / פרק 7

דלילה ישבה על כיסא גבוה , סיכלה את רגליה , בידה האחת החזיקה את הרמקול ובידה השנייה שיחקה בקווצת שיער שגלשה על כתפה, כובע שובב היה מונח על ראשה וכיסה חלק משערה הבהיר. היא לבשה חולצת כתפיות דקה שבקושי כיסתה את שדיה הקטנים. מכנסי גינס הדוקים הבליטו את חמוקיה וקולה הדהד בפאב העמוס במבלים.

ריקי, קובי, נווה והחבורה ישבו סביב שולחן עגול ושתו בירה, ריקי רוב הזמן הביט בדליה והיא בו, הוא הזמין עוד כוס בירה ועוד אחת עד שדלילה סיימה את חלקה בהופעה.

"ריקי אתה לא ממש מרוכז היום?" שאל נווה

"לא, מה פתאום אני מקשיב לך" ענה ריקי

"אני גם שמתי לב " הוסיף קובי

"די תפסיקו אני בסדר" הדגיש ריקי

דלילה סיימה את ההופעה והתקרבה לחבורה, כולם מיד השתתקו והביטו בה ובריקי.

"דליה בואי שבי איתנו, להזמין לך כוסית ?" שאל קובי

"כן תודה" ענתה והתישבה ליד ריקי.

כל העת היא אחזה בידו של ריקי ונצמדה אליו, והוא לא התנגד אפילו הניח את ידו על כתפה וחבק אותה חזק. הוא קרץ לחבריו שלא יעזו לומר דבר לנילי.

המלצריות הסתובבו בין השולחנות ומילאו את הכוסות. האוויר בפאב היה דחוס מרוב נשימותיהם של האנשים , ריח האלכוהול התנדף וסחרר את ראשם.

"סיימתי את ההופעה, נזוז אליי כבר?" דליה לחשה לריקי

"בטח מחכה לך" ענה בהתלהבות

שניהם קמו נופפו לחבורה לשלום ופרשו .

כשיצאו מפתח הפאב שומר הסף קרץ לריקי ולחש לו "תשמור על עצמך, הוא חיית ברים" .

ריקי לא התייחס , הוא היה להוט להגיע אל דירתה ולתנות אהבים איתה.

הוא כל כך אהב את לטיפותיה , את המבט האוהב בעיניה , את תשומת הלב שנתנה לו ואת ההתעלסות במיטה הקטנה בחדר האפלולי, ואת קולה הרך שלא דמה לקולה התוקפני של נילי.

רחלי גבאי

המשך יבוא