האם אפשר להפטר בכלל ממשהו שפגע בך?

הכל בראש

בראשי שלי

איך לחיות בלי לחשוש

איך להיות בכל

אני

תמונת העולם

מציאות פנימית

כך הלא כולם

קצת רוח תזזית

לחם ומלח

ומעט מים מכד חרס

נתיך חרב ושלח

נפסיק את ההרס

הכל בראש

בראשי שלי

אחיה בלי לחשוש

זה תלוי

בי

תודה לך נורית

ואם זה אצלך בראש

אתה יכול לשלוט בזה,

אתה יכול להחליט.

שבת שלום

הרבה חומר למחשבה יש בציטוט מתוך סיפרו של פסקל מרסייה - "רכבת לילה לליסבון"

בהחלט ראוי לכתב שיר בהשראת הציטוט.

שבת שלום

שמוליק

ספר שהרשים אותי ביחוד בזכות המחשבות הפילוסופיות שבו,

וזה אחד הציטוטים שהעתקתי לי.

שבת שלום שמוליק יקר.

אכן ככה זה,

ישנם דברים שאי אפשר למחוק

וישנם פצעים שלא מתרפאים

לפעמים ישנו גלד שמחסה אותם

אבל לא פעם אנחנו נוגעים בפצע

והוא שב ומדמם.

ואי אפשר שלא לגעת,

איננו יודעת למה

אבל אנחנו שבים ונוגעים בכאב.

שבת שלום אהובה.

חיצים של רעל נורו לעברי

חדים, כואבים, לועגים

איש לא היה שם בעדי

ערפול חושים

וגם כשעזבתי, משאירה מאחור

את כל הכאב

הוא עדיין איים להפילני לבור

שורף, בוער, צורב.

וואו, זה כואב וממשיך לכאוב.

קשה לשכוח ולעזוב הכל מאחור

זה פצע שממשיך לדמם.

גם אם הפצע מגליד הוא עדיין כואב

וכשקצת נוגעים בו  הוא שב לדמם.

שבת שלום צביה יקרה.

נכון. בדיוק חשבתי על זה. יש המון מה לכתוב בנושא. מקווה להצליח להענות לאתגר

שמחה שזה נושא שמגרה את המחשבה.

שבת שלום רחל יקרה.

קשה מאוד להיפטר ממשהו שפגע בנו, כאשר נמצאים ברוטינה של פגיעות. זה מצריך השקעה מרובה במשמעות, עידון ויש מצבים שבהם זה עוד יותר קשה לעסוק בפעילות עניפה שכן מצב הרפואי לא מאפשר זאת, גיל (חוסר תעסוקה), העדר תמיכה רגשית. תודה רבה לך נורית היקרה על ההגיג שהעלית, סופ"ש מחבק.

פגיעות זה פצע שלא מתרפא לגמרי, מדי פעם הוא שב לדמם. 

זה באמת קשה להגיד, זהו זה מאחרי ויותר לא מקדישים לזה מחשבה.

לפעמים ישנה גם התכונה הזו שקשה להמנע ממנה, לשוב ולגעת שוב ושוב בפצע.

שבת שלום דני.

נושא קצת כואה העלתי

שבת שלום אילה יקרה.

המון תודה יום טוב יקר,

אני יודעת שזה משהו קצת קשה,

זה כמו פצע שלא מפסיק לדמם

ולא פעם גם לא נותנים לא להתרפא.

שבת שלום יקירי.

.

אני רק שאלה, נוריתי יקירתי: 

"הוא אינו מוּכָל להם" , או "הוא אינו מֻכָּר (מוכר) להם" , או

"הוא אינו מוֹחֵל להם" ? 

אני מבינה ש-מוּכָל. השאלה התעוררה בעקבות התגובה 

של רחל (רחל בנגורה), שכתבה "מוחל" בראש התגובה. 

ולמרות החזרה על "מוּכָּר ", ייתכן שבמקור היה מנוסח: 

"כי הזמן אינו מוכר לרגשות האלה; הוא אינו מוכר להם 

והם אינם מכירים בו. " (ז"א: נקודה-פסיק, או נקודתיים, 

במקום פסיק אחרֵי "האלה ".)

(הוא אינו מוּכָל ...: הרגשות אינם מכילים אותו.)

חוץ מזה - 

איזה משפט אוֹלִימְפִּי! אמיתי, מייאש ... 

תודה רבה-רבה עליו!, נוריתי יקירתי. 

שבוע טוב, 

חג חנוכה שמח (היום נר ראשון, ואני זוכרת ש- נר שלישי קשה-

קשה לך), 

חיבוק גדול-גדול, ואהבה רבה-רבה לך. 

שלך, 

רבקה

---

רבקתי היקרה, צר לי על טעות ההקלדה שנפלה בהעתקה. 

יתכן גם שדילגתי על אחד מסימני הניקוד.

אבל צריך להיות; "הוא אינו מוכר להם והם אינם מכירים בו."

אגב, אהבתי את האפשרות של מוכל - כלומר מכיל אותם... אבל לא אני כתבתי את בספר.

חג חנוכה שמח רבקתי,

הדלקנו נר ראשון,

ואחיקם הפתיע אותנו 

והם בעומר הדליקו יחד אתנו את נר חנוכה  - בזום כמובן.

ותודה שאת זוכרת את נר שלישי...

מחבקת אותך

נורית שלך.

חג חנוכה שמח!, נוריתי יקירתי. אוהבת אותך מאוד-מאוד.