להיות אישה

יסמין התעוררה מנשיקה מיותמת שנחתה על צווארה.

היא התמתחה, ידיים מתפרסות החוצה, דוחפות אותו, ומיד, אצבעותיה עפו לעברו, תופסות בחוזקה ומושכות כלפיה. שפתיה התקרבו לשלו וחתמו אותן בנשיקה מתמשכת.

נשיקה כזו ארוכה, חושנית ומרמזת יכולה להפוך כל צפרדע לנסיך. היא גלגלה את המחשבה במוחה, תחילה בימני, אחר כך בשמאלי, ואז שילחה אותה לקיבה דרך הלב, ואף יותר למטה. לבסוף המחשבה עברה את כל הדרך בחזרה רק בכדי להתחיל לקבל צורה וצבע – צפרדע ענקי קופץ למיטה שלה, מסובב את ראשו אליה, פותח את הפה הירוק, והלשון הארוכה שלו מזנקת לכיוון הלחי של יסמין, נדבקת אליה ומזילה ריר וכמה זבובים שנשארו על הלשון.

היא ראתה את כל זה כמו הבזק במוח, אבל רק התנערה מהמחשבה על הרוק והזבובים ומשכה בכתפיים.

חצי מתמתחת שוב, יסמין חזרה אל הנשיקה. אך שפתיה לא פגשו שום התנגדות – הוא לא היה במיטה.

מה? איך הוא מעז!

היא התחילה לדמיין את הצבעים של אש שתכלה אותו. אחר כך היא עצמה את עיניה בחוזקה וראתה אותו בסיר ענקי. היא התחילה למלא אותו לאט עם מים, כפית אחרי כפית, כל הזמן מתבוננת על פניו המבוהלות. עם הפה שלו, הפקוק במלפפון, הוא ניסה לכרסם את דרכו החוצה. יסמין ראתה אותו מתפתל בתוך הסיר, והחליטה לשפוך חלק מהמים החוצה.

תחילתו של חיוך מתרגע שהופיע על פניו, גווע ברגע שהיא מזגה בפנים את הבקבוק הראשון של שמן. עיניו נפערו לרווחה יותר ויותר, וכאשר כבר לא היה מקום להמשיך הלאה, יסמין הניחה את הסיר על האש.

כתום עם קצת כחול של הלהבה הפנט אותה כל כך שהיא שכחה אותו.

היא חשבה על עצמה – אולי כל זה באשמתה? הוא ראה אותה לא מאופרת וברח.

יסמין החלה לענות את עצמה על כך שהיא לא מספיק מושכת בבוקר. היא הרגישה לחות מתפשטת מתוך העיניים לריסים וניסתה להיזכר איפה היא תקעה את הנייד שלה, בכדי להתקשר לאמה ולבכות על מר גורלה.

אבל ברגע זה, יסמין שמעה צעדים. הוא נכנס לחדר עם מגש בידיו. היא הצליחה לראות עליו פינג'אן עם קפה מהביל, אבל שאר הדברים היא לא הייתה יכולה לזהות.

כשהוא שם את המגש על הבטן שלה, היא ראתה שם צלחת עם חביתה, גבינה, לחם וכוס לקפה. הוא לקח פרח, שהיה תחוב בין שיניו, ודגדג את אפה עם עלי-הכותרת. יסמין חייכה, אחר כך התעטשה מהדגדוג, אך מיד חזרה לחייך מחדש.

'את אישה, אחרי הכול, כל הפינוק הזה מגיע לך. נחמד שיש עוד אנשים שמבינים זאת.'

היא נהנתה מכל רגע.

אבל, לאחר רבע שעה, יסמין ראתה את הצד השני של להיות אישה.

היא נכנסה למטבח ושם מצאה את העדויות של הקרב הנוראי שהתרחש לפני זמן לא רב. היא הביטה על הסימנים המסגירים של טביעות אצבעות צהובות על הקירות, שמה לב לחלבון עם חלמון על התקרה (מה, הוא ניסה להפוך את החביתה באוויר?) בעוד היא מרוכזת בעשן מן הטוסטר, בהיסח דעת אצבעותיה יצרו סימנים עבים בתוך הסוכר שנשפך על השולחן והתערבב עם שאריות חמאה, ריבה ופירורי לחם שיפון האהוב עליה.

יסמין שמעה את דלת הכניסה נטרקת והבינה שהוא יצא לעבודה. עם זאת, היקיר שלה לא השאיר אותה לבד.

הוא השאיר אותה עם הכלים.