מַקְפִּיאָה זְמַנִּים וְאַחֲרַי הַמַּבּוּל

מַקְפִּיאָה זְמַנִּים וְאַחֲרַי הַמַּבּוּל
 

עוֹד רֶגַע קָט נִכְנֶסֶת אֵלֵינוּ

הַשָּׁנָה הָאֶזְרָחִית הַחֲדָשָׁה

לְאַחַר שָׁנָה לֹא פְּשׁוּטָה

לֹא קַלָּה שֶׁעָבַרְנוּ

וַאֲנִי מַקְפִיאָה דְּבָרִים שֶׁעָבַר זְמַנָּם

מַתְחִילָה לְמַיֵּן אֶת מְגֵרוֹת חַיַּי,

לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סֵדֶר.

לֹא רַק אֲרוֹנוֹת בְּגָדִים

וַאֲרוֹנוֹת כְּלֵי מִטְבָּח צָרִיךְ לְסַדֵּר

לְהַעֲבִיר אֶת שֶׁעָבַר זְמַנָּם

אֶל הַשּׁוּלַיִם הָרְחוֹקִים

רוֹצָה לְשַׁחְרֵר מִנִּשְׁמָתִי

אֶת מָה שֶׁלֹּא הֶכְרֵחִי

אוֹ כְּבָר לֹא חָשׁוּב

אוֹ לֹא כָּל כָּךְ חָשׁוּב

אֶת שִׁבְרֵי הָרַעֲיוֹנוֹת הַהֵם

אֲנִי אוֹרֶזֶת בְּקוּפְסָאוֹת

וּבְשַׂקִּיּוֹת קְטַנּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת

וּמַכְנִיסָה לַמַּקְפִּיא

יִשָּׁאֲרוּ שָׁם קְפוּאִים

עַד סוֹף יָמַי.

וַאֲנוֹכִי -

מִבְּעוֹד מוֹעֵד סוֹגֶרֶת מַעְגָּלִים

שֶׁמִּצּוּ אֶת עַצְמָם.

בְּכֹל בֹּקֶר בְּאַהֲבַת הַיּוֹם הֶחָדָשׁ

אֲנִי מוֹרַחַת אֹדֶם עַל שִׂפְתוֹתַי

קוֹבַעַת חִיּוּךְ עַל פָּנַי

יוֹצֵאת לְיוֹם חָדָשׁ בִּלְתִּי נוֹדַע .

רַק הַבְּרָקִים שֶׁחֶלְקָם מַפְחִידִים

אַךְ חֶלְקָם מְעוֹרְרִים,
מְרַגְּשִׁים וּמְעוֹרְרִים כִּסּוּפִים

רַק הֵם פּוֹרְעִים מְצִיאוּת חַיַּי לַטּוֹב וְלָרַע.

וּבֵינָתַיִם -

מְאַבֶּנֶת תְּמוּנוֹת

כָּאֵלֶּה שֶׁעֲשׂוּיוֹת לְהַעֲבִיר

אוֹתִי עַל דַּעְתִּי.

מַקְרִישָׁה אוֹתָן

מַקְפִּיאָה זְמַנִּים

וְאַחֲרַי הַמַּבּוּל

~

זוהי פילוסופיית החיים שלי, מידי פעם צריכה לעשות נקיון,
חיצוני ופנימי, לזרוק ללא רחם את המיותר,
לרוקן מחדרי הבית ומחדרי לבי

לשכוח עד סוף ימי. לנער אבק דרכים, ולא להרגיש כבדות מיותרת.

לפתוח כל בוקר בחיוך,ולקבל באהבה את פני היום החדש

מאבנת תמונות כאלה שלא רוצה לזכור או להזכר

מקרישה מקפיאה ואחרי המבול.
~