מָה שֶׁמּוֹרֵה הַשָּׁעוֹן

.

אִלְמָלֵא הכאב המבצבץ בביישנוּת בין מילותיךָ, בין השורות 

ובין בתי השיר, הייתי אומרת שיש כאן התייחסוּת פילוסופית 

נֶטוֹ, 

ושהבית האחרון, עם הפנייה האישית, נועד לְקָרֵב אֶת הנושא 

אֶל הקורא/ים.  

אבל הכאב יֶשְׁנוֹ - אלא אִם אני מְדַמָּה אותו כי הנושא לא-קל

לי. 

מעתיקה לכאן תגובה קודמת שלי אל טקסט/שיר אחר שלךָ,

גם בנושא הזמן:

---

אנחנו כבר בדברֵי ימֵי הצורך האנושי להעניק שֵׁם לכל עצם -

ולכל תחושה. 

להעניק שֵׁם - כי בלי שפה, בלי לשון, אי אפשר להגיע רחוק 

במה שיש לנו כ-אִידֵאוֹת. 

ההתפתחוּת ידועה לךָ לא פחות מאשר לי: 

מה שלא ניתן לחקור עד תומו ולהבין עד תומו הופך ל-אֵל- 

כלשהו. ככה התחלנו/התחילו ... 

נתנחם בעובדה שכיום כבר אֵין אֵל-הזמן לסגוד לו בתרבויות 

המפותחות-כאילו (ה-כאילו: יש אֵל ואֵלים לַזְּמַן בתרבויות 

מסוימוֹת, כמו בתרבוּת ההודית.)

מסובך, נכון ..? 

---

ושוב: תודה רבה-רבה-גדולה לךָ, גדי יקר, על הגירויים שאַתָּה 

מזַמן לי!

בהערכה ובאהבה, 

רבקה

---

בלי כאב, אפילו קטן

בפינה

גם אושר לא יהיה

גם לא יהיה מובן

אסיר הזמן אני

כבול בקצבו

והוא בחיוך שטני

מגחך בינו לבינו

מהצד האחר

הלא טענתי כי אין זמן

כולו מושג מוטעה

כך גם הכבלים אינם

חופשי אני כדרור

ושוב תודה מלב אל לב

גדי

.

מקסים-מקסים-מקסים! תודה רבה-גדולה שוב!, 

גדי יקר מאוד. 

רבקה

---

אכן התיחסות של תורת היחסות לזמן ❤❤❤

בידי הזמן.

זמן הוא אכן מה שמורה השעון, גם ניכר עלינו עצמנו. הוא בשלו ואנו בידיו. כך כך נכון!

ואיננו 

אמר הכל פשוט נפלא

וזה החכם,

נמלט 

יש לו כללים משלו והוא כלל אינו מתחשב בנו 

הוא שולט

לא נימלט ממנו

הזמן הוא מה שמורה השעון

את זה גם אמרו הארנב והכובען לעליסה

אבל מהו הזמן

מי מודד אותו?