תרומת זרע- חלק ג

תרומת זרע - חלק ג

"ידעתי שבסוף תתקשר", הקול של הצעירה  מעברו השני של הקו נשמע לחוץ.

"איך הגעת אלי?" שאל רוי בסקרנות רבה .

"זה סיפור ארוך, עכשיו אני צריכה ממך עזרה כספית כדי שלא יזרקו אותי לרחוב".

"מה זה יזרקו אותך לרחוב?

"אין לי כסף לשלם שכר דירה".

"למה את חושבת שאני צריך לעזור לך?"

"כי אתה אח שלי" ענתה

"איך אני אח שלך? מה זה הבולשיט הזה?" נימה של כעס נשמעה בקולו של רוי.

מהצד השני של הקו היתה שתיקה.

"אפשר לדעת איך קוראים לך"? שאל רוי.

"קוראים לי מיטל" השיבה הבחורה בקול מהוסס מהצד השני של הקו.

"את יכולה להגיע לתל אביב?" שאל.

"כן, אני אגיע, איפה אתה רוצה להיפגש?" בקולה ניכרה התרגשות.

"בואי למשרד שלי מחר בבוקר בשעה 11:00"

"יש לי את הכתובת, אני אגיע."

רוי סיים את השיחה, פניו היו מתוחים, ניכר כי השיחה ערערה את שלוות הנפש שלו. הידיעה שנולד מתרומת זרע נפלה עליו כרעם ביום בהיר.

"אני אשוחח היום עם אימי כדי לברר את העניין" אמר לעצמו.

דנה עמדה כל הזמן וצפתה ברוי. היא הקשיבה לשיחה, וראתה את סערת הנפש שבה הוא נמצא.

"רוי, אתה חייב להירגע, להכין לך קפה"?

רוי שהביט מחלון חדרו אל הרחוב הסואן הפנה את מבטו לדנה .

"כן דנה, בבקשה אשמח אם תכיני לי קפה?"

"מאיפה היא ידעה את המייל שלי? את האוטו שלי? היכן אני גר? שאל את עצמו בקול רם.

דנה הקשיבה לרוי תוך כדי הכנת הקפה.

"בבקשה הנה הקפה" אמרה, והגישה לו כוס קפה הפוך שהכינה בכוס הזכוכית היחודית שלו.

"תודה" אמר רוי והתיישב בכיסאו. הוא לא היה מסוגל להתרכז בשום דבר עכשיו. הוא לגם לאט לאט את הקפה ומיקד את מבטו בנקודה דמיונית בתקרה.

דנה הביטה ברוי, היא תמיד חלמה על גבר כמו רוי. כמה שהיא רצתה שרוי יהיה בן זוגה לחיים אבל היא ידעה שכאן בעבודה זה לא יוכל לקרות.

"רוי אני הולכת , אתה תסתדר לבד?"

"כן דנה, חשוב שתהיי כאן מחר כשבחורה האלמונית תגיע" אני רוצה לברר שאין כאן מעשה סחיטה."

"ברור שאני אהיה כאן לצידך" אמרה. לפתע ניגשה לרוי וחיבקה אותו.

"יהיה בסדר רוי, זה עוד יתברר כטעות אחת גדולה, להתראות מחר"

דנה לקחה את ארנקה ויצאה מחדר מבלי שרוי ראה את החיוך הדק שעל פניה.

******

ההמשך מחר