שלווה בכמויוֹת ...

 נכון ... תודה!, איילה יקרה לי.

היא כנראה לא שמרה כלום בבטן. וזה נותן שקט.

מקווה שידעה את טעם החיים

בתור ילדה לא יכולת לדעת פרטים ברזולוציה כזאת

 + 

שנערה בראשית בגרותה תוהה 

לגבי הקוטביות הזו של סבתה 

ואני מוצאת שלבטח תשוקתה 

היתה לא שגרתית כמוה  

ערב נעים אהובה

 + 

המבט של ילדה בת שתיים עשרה בסבתה

מעורר בה פליאה  על השלווה שעטפה את אותה אישה קטנה שלא עשתה חשבון לאף אחד במילותיה, והתהייה האם גם בנעורייה היה בה אותו להט נעורים כמו של אותה הילדה.

תודה רבקה על השיר המעלה בליבך זיכרונות ותהיות על סבתך כשאת היית ילדה בת שתיים עשרה.

לילה טוב

שמוליק

מעורר זכרונות, מרגש, מקסים - סבתך התברכה בשלווה בכמויות יוצאות דופן ועקיצותיה היו מחושבות, את התבוננת בה בפליאה בגיל 11-12. תודה רבה לך רבקה היקרה על הקצר, ערב חמים ונעים.

אוי רבקתי היקרה,

לקחתי  צבעים ובד וציירתי,

ציירתי את סבתא שלך

את האשה המקסימה הזו.

המראה הארופאי האריסטוקרטי

שם בארגנטינה הרחוקה.

ביחוד הדגשתי את עיניה.

בתוך העיניים האלו מסתתר מבט.

מבט שמספר על חדות מחשבה.

לשון עוקצנית.

והיה גם המבט הזה המצועף

זיכרון של תשוקה.

אני מקווה רבקתי היקרה

שאת סולחת לי שלקחתי חופש אומנותי

לתאר את סבתא שלך.

אוהבת אותך מאד

שולחת לך חיבוק ונשיקה

נורית שלך.

 תודה ענקית!, נוריתי יקירתי. 

.

ברשותך, אשתף אותך בחוויה טובה-טובה-טובה שהייתה לי 

לפני דקוֹת ספורות: 

פתאום לא היו לי מים. ואחרי זמן קצר היה לי זרם חלש-חלש. 

טלפנתי לחב' הגיחון (שם החברה בירושלים). ההמתנה 

הייתה סבירה. מי שענה בדק אִם קורה משהו באזור שלי, 

והתברר ש-לא. ביקש ממני שאצא לבדוק מה קורה עם 

השעון. לא ראיתי שום דבר מיוחד. חזרתי, דיווחתי למי שענה

אז- ו- הוֹ: זה משהו שעליי לטפל בעצמי: לבדוק היטב, וַעַד 

הַבַּיִת, ...

אמרתי לו שהבניין כמעט ריק כי עומד להריסה, שאני לא מכירה

אֶת ועד הבית, בת 79 וחצי, ו-

הוֹ! שלחו צוות מיוחד שיבדוק. ובדקו: מישהו "השתעשע" עם 

השעון שלי. תיקנוּ, ואִם לא די בכך, גם הדביקו סימנים כדי

שיהיה לי קל לזהוֹת אותו במקרה של תקלה חוזרת. 

כל זה - משעה 15:40 עד השעה 16:40.   

מגיע להם צל"ש. 

ואני נרגשת עד דמעוֹת. באמת. 

סליחה על הברברת בכתב, אבל אני לא מסוגלת לדַבר עכשו 

בטלפון. 

אוהבת אותך המון-המון-המון, 

שולחת חיבוק ע-נ-ק, ונשיקות, 

שלךְ, 

רבקה

---

וואו רבקתי היקרה,

איזה סיפור נפלא עם סוף טוב.

נהדר לגלות שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך.

באמת קיבלת יחס נהדר

וזה נותן הרגשה טובה.

טוב שהמים שוב זורמים בזרם

כמו ששרנו כשהיינו ילדים

בשיר על הסבון שבכה מאד,

     המים. מים, מים,

    צר להם על האזניים

    והם שרים, שרים, שרים,

    שורום זורום זורום  רים...

אז על ההתרגשות הטובה שהייתה לך

אוסיף גם חיבוק ונשיקה

ואהבה גדולה

ועכשיו זה מושלם.

נורית שלך.

דמות ייחודית הייתה סבתך ללא ספק. מנקודת מבט של ילדה כבת 11 ראית את הרוגע, ותהית איך הייתה היא כנערה ואיך נראו בה סממני להט ותשוקה. מעניין באמת. כנראה כמו אצל כולנו. 

 + 

ומענין ששלווה בכמויות אפיינה את מראה סבתך - לעומת עקיצותיה

ואת...התבוננת בפליאה - להט תשוקה - אם ידעה? 

מקסים

 + 

זה היה אותו הדור 

סופג לא מתבטא

מזכירה לי את סבתי

חיבוק אהובה 

 + 

וגם אנו כרגע במצב הזה, ובטוח שגם לה היה להט ותשוקה 

נראה כי כולנו חוינו זאת, גם סבתך היקרה.

ללהט לחיים בכלל-אדם 

אני מניח שהזמן נתן בה סימנים - מנטליים וגופניים גם יחד, טיש להניח  - כך אני מקווה - שהשקיעה ומצאה את האושר בקרב צאצאיה