עורך הנפש

אם נבקש לבהות בנופי העבר

בחורבות הזיכרון שלא מצאו להן פורקן

מעצם היותן סמוכות על שולחן המריבה

של הטרגי;

בדברים הבאים למקוטעין כמו כנפיים

המתאמצות להיקרע;

במיטה שהחושך מבקר בה והאצבעות מדדות

בתוך תודעת חלום

מה יהיה עלינו שם.

האם הדר קיסרי של יד קפוצה לאגרוף -

האם שינה עמוקה כשנת-רכבת

בין שתי שמשות זורחות -

האם שיטפון עורי של כלימות עירומות -

האם פרכוסי חרטה על כל מה שלא -

ואולי רק רציפות של תאים מתחלפים

ואדריכלות מאובנת של נפש.

אני סוגר את זכרונותיי באצבעות חשוקות.

השלווה מתחדדת בהיבלעם במרחק.

אני מעדיף להישאר מה שעוד אהיה.