הוא יהיה פרופסור היא תהיה ...

אוי, זה הוביל אותי ישירות לטרגדיה היוונית. לא! יש להוריך במה להיות גאים בך. 

<לב>

זו את ולדעתי הוריך שבעי רצון לחלוטין, את מיוחדת במינך 

<לב>

מפקפקת - הוריך שיוועו שאת תהיי סופרת ומשוררת ואת מרגישה שהכתיבה שלך קודחת ואת מרגישה בסוף שהאירוניה היוונית מועילה לך. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב קסום וחג פורים שמח.

.

אין לי מושג איךְ הגעתָ מן הכתוב אל התגובה שלךָ. 

רבקה

---

בסופו של דבר הורייך קיבלו את זה שאת סופרת ומשוררת . לא רק קיבלו אפילו התגאו בכך . רק את למרבה הפלא חושבת שלמרות הכל את לא סופרת ומשוררת ידועה.

אז רבקה יקרה , הורייך צדקו, ויש להם במה להתגאות את סופרת ומשוררת ידועה ומוערכת, ובתור אחד שקורא כל יום את מה שאת כותבת אני בהחלט חושב שהורייך צדקו.

ערב טוב

שמוליק

<לב>

והמשוררת והסופרת הזו היא גאוות הוריה המביטים בה בסיפוק ממעל.

לעוצמות הכתיבה-אדם 

<לב>

אשה אהובה

לא חשוב מה שאת-חשוב מי שאת

ובעיני את.....חלום טוב

באהבה רבה ויום ניפלא ושבת ברוכה

ממני מרים

<לב>

נהדר, אני תמיד אוהבת לפאר את האנטי הירו. יש כלך כך הרבה קסם בפשטות. אז הוא נהיה פרופסור, עשה סטרט אפ והיא במקסימום כותבת למגרה. הומור שחור משהו. פורים שמח אהובה 

<חיוך> <לב>

צדקו הורייך 

משוררת לעילא ולעילא 

גאווה 

כך אני חשה בהכרותי עימך כאן 

פורים שמח אהובה

<לב>

והטרגדיה.. אוי הטרגדיה... 

גורלנו..

חיבוק ענק רבקה יקרה ואהובה 

<לב>  <לב>

אש בך בוערת

ואשרינו שזכינו יקרה

<לב>

מה היית עושה בלי קצת אירונייה בכתיבה

להיות בדרך בה ראו אותך ההורים ואת ממשיכה ללכת בה.

הם ראו הם ידעו שזו דרכך.

ואם כמו שאומרים הם יושבים שם למעלה

הם מסתכלים והם באמת גאים במה שהם רואים...

פורים שמח רבקתי היקרה.

מחר אני מתחפשת - על באמת.

אני אהיה מוסקיטרית עם חרב על ירך.

.

רק עכשיו ראיתי אֶת תגובתךְ, נוריתי יקירתי. 

אז אתמול היית מוסקיטרית ...  עם חרב על הירךְ ... 

הוריי התנגדו, למען האמת, עד שמי שהיה פרופסור לספרוּת 

באוניברסיטה ומורה שלי אמר להם: "בתכם טובה מאוד 

בכתיבה! היא תהיה סופרת ומשוררת מעולה! ". (הוא ידע

שאני כותבת שירים וסיפורים, וביקש ממני לקרוא כמה 

מהם. כך ש- כן, הוא היה מסוגל להעריך ולשפוט.)

אותו פרופסור הציע להוריי להוציא לאור כתובים שלי לפני

הנסיעה, כדי להבטיח אֶת עתידי כאן, בישראל, אִם יחליטו

להישאר בארץ. משום-מה - בעצם, לא חשבו שנישאר כאן, -

לא עשו זאת. ועד יומם האחרון ביקשו אֶת סליחתי. אני לא 

מגזימה: באמת-באמת ביקשו אֶת סליחתי עוד ברגעים

האחרונים שלהם.  

זֶה כל הסיפור. 

תודה רבה-רבה על דברייךְ, נוריתי יקירתי. 

שבוע טוב, 

נשיקה, חיבוק, אהבה, 

שלךְ, 

רבקה

---

עדיף מצבך על מצבי... דודי  שניאור קבע בוודאות שאהיה שייקספיר.

<חיוך> <לב>