הגעתי עד הלום ...

כולנו כאן היינו מהגרים

<לב> תודה רבה על ההזדהוּת, איילה יקרה! <לב>

מאבק הזהות הקשה מנשוא הזה....

הכחול עם השמש הקורדובאית או המגן דוד מירושלים...

<לב>

<לב> "אִלּוּ לסבתא שלי היו גלגלים, הייתי אוטובוס." <חיוך> <לב>

כָּל מְהַגֵּר בְּסֵתֶר לִבּוֹ

רוֹצֶה לַחֲזֹר לְאֶרֶץ הֻלַּדְתּוֹ

שָׁם עָבְרָה עָלָיו יַלְדוּתוֹ

שָׁם חָלַם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו

שָׁם פָּרְחוּ אַהֲבוֹתָיו

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּבָר לְפָנָיו

"לִבִּי בַּמִּזְרָח וְאָנֹכִי 

בְּסוֹף מַעֲרָב..

תודה רבקה יקרה על השיר המחדד את התחושות ואת ההבדלים בין הארץ בה נולדת וממנה עלית לארץ המובטחת.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

<לב>

לצערינו מה שעבר נשאר בעבר, רק לפעמים ההסטוריה חוזרת 

<לב> זֶה משהו אחר לגמרי, רחל אהובה. שום קשר לימים עברו. <לב>

<לב> לא, זֶה משהו אחר, שונה, כפי שכתבתי: השורש, האדמה, הרגב של בראשית החיים. <לב> תודה רבה-רבה, יקי אהוב! <לב>

זועק, מבטא חוסר שביעות רצון, נוגע ללב - את הרחקת לכת מארץ הולדתך, הגעת עד הלום ואין לך כל נחמה בכך שאת מחפשת את רגב ההתחלה.  תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום ושבוע טוב.

העבר מתקיים בך 

בגעגוע למקום שם חלק רב מנפשך 

חיבוק לך אהובה

<לב> לא הגעגוע אלא השורש עצמו, אורנה אהובה. <לב>