הרחוב האחורי

הפנית אותו לכמה קהלים, בתחילה אל מושא אהבתך אחר כך אל הבורא ובסוף אל הקורא. מעניין.  

בסופו של דבר האהבה האמיתי לא תמה אולי משנה פנים וטעמים ... אהבה לא תלויה במישהו אחר גם לא במושא האהבה (זו שאתה אוהב ) אתה מעל הכל חשוב לבורא שלך. יכול למצוא אהבה בכל מקום , 

הכאב מפלח את לבי ללא רחם. באחת נטלת אותי  לסימטאות האחוריות בהן נותרו מתבוססות בשירתן.... חכה אנא לשיר שאעלה הערב. בזכותך יקום ויהיה.

.

למי, למי פונה השיר. 

אני קוראת כאן מעין האשמה אישית, אל הַדּוֹבֵר בשיר, על כך 

שהדלת לרחוב האחורי בחייו הייתה תמיד נעולה. 

בשני הביתים הבאים יש פנייה אל אהובת לבו: הדלת פתוחה 

בשבילה (הדלת הראשית, יש לשער, על פי הבית הראשון). 

ובבית האחרון יש תפילה לכוח עליון (אל האלוהים)

ופנייה אל כל מי ששואל את הדּוֹבֵר  לאן פנתה האהבה. 

לקריאתי, להרגשתי, השיר מורכב מרגעים של התלבטוּת

ושאלוֹת אישיוֹת. בסופו נקרא אצלי כפנייה אֶל הדובר עצמו.

תודה רבה-רבה, יצחק יקר. 

רבקה

---

כל השיר יפה נותרתי עם

אני , כל כך רציתי לגעת

לטעום את לחש שפתותיך

לחוש את המיית לבך על פניי

להיות לך , ים

רציתי לדפדף בדפי גופך

להיות לך המקלט עת סער

לצרוח

בואי

הדלת שלי ,  פתוחה

בוקר שלישי בכפולה

ורק טוב יהא בחלקנו 

גם אהבה

יפהפה המשפט הזה ובכלל השיר המיוחד הזה כשרוח הפרידה מכאיבה בו.