הוצאתי את בלוק הכתיבה והתיישבתי לכתוב תוך כדי לגימות ארוכות מן הקפה החם.
דינה הייתה עסוקה בנקיון הבית כך שהייתי שלוו ורגוע.
"אני צריכה חומרי ניקוי !אי אפשר לנקות את הבית בידיים..." פצחה בקולה וקטעה את מחשבותיי.
"מחר אקפוץ לעיר ואקנה" אמרתי מנסה להשתיקה.
"מה מחר?" שאלה.
"מה את רוצה?"שאלתי בכעס."עכשיו כמעט חצות ! מאיפה אני אביא חומרי ניקוי."
"טוב! טוב!.רק אל תכעס." אמרה והמשיכה בשלה.
לכתוב כבר לא יכולתי יותר.השלווה שכה ציפיתי לה התחלפה ברעשים שעשתה דינה במהלך נקיונה.
"טוב אני יוצא!"אמרתי לובש את מעילי החם .
"תחזור מהר!" נבחה אחריי ."ושלא תשתה...אתה שומע?"
"טוב! בסדר אמא" צחקתי ויצאתי אל אוויר הלילה הקר.
בעיר מצאתי פאב קטן ואנטימי.תמונות של אלביס תלויות על הקירות.וזוג מלצריות זקנות הסתובבו בין השולחנות המעטים כשהן מפהקות משעמום.מבטי נתקע על חנות המשקאות שממול.היא היתה סגורה ושוממת.נזכרתי בליאורה ואת שעבר עלי איתה.
ניגשתי והתיישבתי ליד הבר."מה תשתה?"נשמע לפתע קול נעים מאחורי הדלפק. רכנתי קדימה בסקרנות.היא היתה מאחורי הבר .מיד התרוממה והביטה בי במבט חודר.לא תיארתי לעצמי שאתקל ביפהפיה כזו בבר עלוב כמו זה.
"וודקה..." אמרתי.משתוממם עדיין מיופיה.
היא הניחה מולי כוס גדולה ומזגה מבקבוק לתוכה.
לגמתי את המשקה במהירות.היא הביטה בי ולחשה :"לאט,לאט,מותק."
חייכתי והושטתי אליה את הכוס.היא מזגה באיטיות מנגבת במטלית את הטיפות שנשפכו על הדלפק.
"אתה חדש בעיר?"שאלה.
"כן! אני גר לא רחוק מכאן.במושבה." אמרתי .
"אה...יפה לך!" אמרה וצחקה.
"לא הבנתי...מה יפה לי?" שאלתי בסקרנות. מביט לתוך עיניה הירוקות.
"זה סלנג כזה."אמרה ונגעה בכתפי.
"אני מקווה שלא פגעתי בך!"אמרה ברצינות.
"לא...לא."צחקתי.
"ומה אתה עושה?"שאלה.
"אני מנסה לכתוב ספר."אמרתי. "אבל לא נותנים לי מנוחה."
"על מה אתה כותב..?."שאלה ומילאה שוב את הכוס הריקה שבידי.
"עדיין לא כתבתי אפילו מילה." צחקנו שנינו.
"טוב שיהיה לך בהצלחה חמוד."אמרה נוגעת מלטפת את ידי בידה המטופחת.
"תודה לך!" אמרתי בחיוך מבוייש.
"למזוג לך עוד אחת?"שאלה כשהיא רוכנת על הבר מבליטה את שדיה אל מול פניי."צריך לסגור...את הבר"המשיכה ואמרה.
הושטתי שוב את הכוס הריקה מביט בגופה החטוב.
היא הבחינה במבטי ואמרה: "אתה שובב..."
"אני גבר שמחפש חברה."עניתי בחיוך.
"אני כבר מסיימת.אולי תוכל להקפיץ אותי הבייתה?"שאלה
"בטח!"עניתי בשמחה.מניח שטר על הדלפק."אני אמתין לך ...ואת העודף קחי לעצמך "אמרתי.
"תודה!"אמרה .
"אני ממתין לך בחוץ..אגב מה שמך?"שאלתי .
"אילנה!"אמרה בחיוך."ומה שמך?"שאלה.
"מאיר!" עניתי.שוקע שוב בתוך עיניה."אני אמתין לך בחוץ "אמרתי ויצאתי החוצה.
יכולתי להבחין בבית האחרון שבעיר הקטנה הזו.בתים שנבנו בשורות.בית ליד בית המראה היה כשל רכבת ארוכה.פרט לבר הפתוח היו שאר החנויות סגורות ושוממות.העיר היתה "מתה" נפש אדם לא נראתה ברחוב הארוך.
בעודי שקוע במראה הבתים שמעתי מן שריקה ההולכת ומתקרבת.לפתע עמד שוב מולי אותו גבר שחור .הוא היה ממש קרוב ויכולתי להבחין בשחור עיניו.
הוא עמד והביט בי לוחש מילים לא מובנות."מה אתה רוצה?שאלתי בפחד.הוא המשיך לעמוד דקות אחדות ואז אמר:"אתה שלי!"ונעלם כבמטה קסמים.
הרגשתי איך ליבי הדופק במהירות כמעט וצונח מתוך גופי.צמרמורת אחזה בגופי. ולמרות הקור המקפיא חשתי בזיעה הניגרת על מצחי.הסתובבתי במהירות לאחור כשהרגשתי יד נוגעת בכתפי.
אילנה עמדה מאחורי מופתעת ."מה קרה מאיר?ראית רוח רפאים?"שאלה.
"סתם..זה לא ז..ה"גמגמתי.
"שתית המון."אמרה וחיבקה את כתפי.
"כן! כנראה ששתיתי יותר מדי."אמרתי לה. מנסה לשכנע את עצמי יותר מאשר אותה שהיה זה מן חיזיון תעתועים כתוצאה מהשתיה.
צעדתי לעבר המכונית שחנתה בצד השני של המדרכה.
"לאן אתה הולך?"שאלה
"לרכב!"אמרתי מופתע משאלתה.
"אין צורך" אמרה. "אני גרה קרוב.בוא נלך קצת ברגל."
"טוב! איך שאת רוצה!"אמרתי צועד לצידה כשידה מחבקת בחום את כתפי.
כך צעדנו כמה עשרות מטרים ואז היא נעצרה מול בית נחמד ושאלה:"רוצה להיכנס?לשתות משהו?"
כל כך שמחתי על שאלתה שלא הצלחתי להסתיר זאת.
"בסדר!" אמרתי בחיוך.
