פרוזה. זיכרונות. נורא. נורא

אורח בא ויש לו יד אחת ויד שנייה פרוטזה והוא מחליךף מילים ביידיש עם אבא , אמא עורכת שולחן. ואני חשה שהורי צדיקים. נןתנים ומעניקים. ולהם אין כלום. כתבת יפה ועוררת את זה 

.

רחל אהובה, 

במקרה הזה, העניין הוא קצת מורכב:

אותו איש הצליח להבריח אֶת אחותו, שהגיעה לקורדובה 

לפני מלה"ע השנייה; זֶה צד אחד. 

הצד הנוסף הוא - שהוא הכיר אישית, במחנוֹת, אֶת בנֵי 

משפחת הוריי שאנחנו לֹא הכרנו: הוריי והוריהם (סביי 

וסבותיי) קיימו קשר מכתבים אִתָּם לפני המלחמה. למרות 

המרחק, גם הפיזי וגם של הדורות שלא התראו, הקשר היה

חזק מאוד: כאילו התראו בקביעוּת. אני זוכרת מכתבים שהיו

ביידיש,  ועם הזמן אִמִּי תרגמה לי חלק מהם. (ידיעותיי ביידיש

מעטות מאוד.)

כשפרצה המלחמה, פסקה ההתכתבוּת. וכשנודע מה קרה - 

עד היום אני לא מבינה איך אחותו, שניצלה בזכותו, יכלה 

להתעלם ממנו. היא הצליחה: התחתנה טוב, היה לה ממון, 

ובכלל. הוא היה שבר-כלי. ברור. 

אמי ואבי לא הרגישו צדיקים: הבינו שהוא נותר ערירי, והקשר

שהתחיל עם דיווח על אותם בנֵי משפחה הפך לאירוח של יום-

יום, בצהריים. לא עם כולנו (לפי בקשתו: הוא הרגיש לא-נוח 

בנוכחוּת רבים) אלא עם אמי בלבד. 

תודה רבה-גדולה מאוד על תגובתךְ, רחל אהובה. 

שלךְ, 

רבקה

---

מעלה זיכרונות - את שואלת שאלות שסיקרנו אותך על האורח אך לאמא שלך לא היה סבלנות לענות לך. תודה רבה לך רבקה היקרה.

ואיפה הוא אוכל ביום, שואלת הילדה שהיית בזמנו, ונותרת עם המילה החוזרת על עצמה בשיר כדי להעצים ובצדק ובהכרח את עוצמתה ומשמעותה של המילה, או נגון יותר צמד זהמילים: זה נורא.

וזה אכן היה נורא מכול!

חיבוק ענק! 

.

וזה לא כל הסיפור, יקי יקר: 

הוא הבריח אֶת אחותו זאת, מָרוּקָה, לפני המלחמה. במילים 

אחרוֹת: היא ניצלה בזכותוֹ. 

וכשהוא הגיע, שבר-כלי, לא הייתה לה סבלנוּת אליו. התביישה 

בו, כנראה: היא אישה מוצלחת, נשואה טוב, בעלת ממון 

ומעמד חברתי ...

והוריי התביישו בָּהּ. היה להם ברור שקיבלה אֶת אחיה רק 

בימי ראשון (השבת בחו"ל) "כדי שלא יגידו עליהָ ... " . 

והוא התקשה מאוד בארוחות משפחתיוֹת: התבייש מעצמו. 

עד כאן, יקי אהוב. תודה רבה-ענקית לךָ על תגובתךָ. 

שלךָ תמיד, 

רבקה

---

.

תודה רבה-גדולה מאוד על תגובתךְ, אביה אהובה. 

יש בינינו "כל מינֵי" - אפילו בתוך משפחה. אפילו במצבים 

כמו המצב הבלתי ניתן לתיאור של ניצולֵי השואה. 

אוהבת אותך המון, 

שלךְ, 

רבקה

---

אם הוא בא משם, אז אני כבר מבינה שהיה ניצול שואה

אני זוכרת שסתבא שלי תמיד אמרה "שם" רק שהיא אמרה את זה בפולנית.

מעניין שגם בפולנית זה הברה אחת קשה - "טַם", כשהייתי שומעת אותה הייתי נרעדת.

אני מתארת לעצמי שיש סיפור עצוב וכואב מאחרי הזיכרון הזה

אותו איש שבא משם עם הזכרנות ועם האובגן

השיחות האלו עם אמא שלך והארוחה

היו נקודות אור בחייו

ודמעות בעיני אמא שלך.

נורא נורא

זה בטח היה נורא, אם זה זכור לך בכזו בהירות 

אחרי השנים הרבות שחלפו.

גם היחס של אחות אחת לא ברור

לא מובן, אבל זה מה שהיה...

יום השואה היום, 

יום שמביא זיכרונות כואבים מלווים בדמעות.

.

נוריתי יקירתי, 

יש לי שעון פנימי כזה, אַתְּ יודעת, מודיע לי על כל תאריך כמה

 ימים לפנֵי כן, כמו קריאה, שאהיה מוכנה. 

הפעם משום-מה שלח אותי אל המגירות בשולחן הכתיבה, עם 

עם המכתבים של ויתי.

ואז עמדה על ידי אמא שלי ו- 

הכול עלה שוב, כאילו זה קורה עכשיו: 

האיש שבא משם, שבר-כלי,

שהספיק להבריח אֶת אחותו, שהסתדרה מצוין בקורדובה, 

נישאה טוב, עם ממון רב, והתביישה בו ולעגה לו, 

האיש שהיה בכמה מחנות והכיר שם אֶת בנֵי המשפחה של

הוריי והוריהם, אותם אנחנו לא הכרנו פיזית: הוריי והוריהם

היו בקשר של התכתבות רצופה איתם כאילו המרחק והדורות 

לא קיימים. עם הזמן, אִמִּי תרגמה לי כמה מכתבים ביידיש. 

כך התחיל הקשר ביניהם, שהפך מדיווח/סיפור על אותם 

קרובים לביקור יומיומי לארוחת צהריים, רק הוא ואִמִּי, לפי 

בקשתו (היה לו לא-נוח בין רבים, התבייש ממצבו). 

עד היום אני לא מבינה אֶת מָרוּקָה אחותו, אבל הבנתי היטב

למה הוריי הפסיקו כל קשר אִתָּה ועם בעלהּ כשהתנהגותהּ 

התבררה להם. 

סליחה על איחור-תגובה: אתמול הייתי עם ויתי ועם הוריי. 

רק טוב לךְ, נוריתי יקירתי. 

מתקרבים אלינו תאריכים קשים, בעיקר בשבילךְ. 

אוהבת אותך המון-המון, 

שולחת לךְ חיבוק אמיתי ונשיקה, 

שלךְ, כל עוד, 

רבקה שלךְ

---

רבקתי האהובה, תודה

תודה על הסיפור שלך, על הזכרונות מהבית.

סיפור כוואב על אדם שאבד הכל בשואה

איבד גם את אחותו שהציל אותה...

אני כל כך מבינה את הרגע הזה שאמא שלך פתאום לידך

וזה כל כך מוחשי.

זה קרה לי השנה בסדר בפסח, וכך עלה הסיפור על סבתא שלי ועל הלחם המוחבא בארון.

ישבנו בסדר אצל עידית, משפחה גדולה הרבה ילדים

ואז - לרגע הייתי בסדר אחר 

לפני שנים רבות, אצל ההורים של בני וישבו שם מוקי, ילד קטן, ההורים שלי

וגם סבתא שלי, וסבתא כמו תמיד הייתה יפה ומטופחת, שער מסופר ומסודר יפה

ושמלה חדשה היא קנתה, היא ישבה מולי וכל הזמן חייכה אלי...

זה היה כל כך מוחשי שיכולתי להושיט יד ולגעת בה.

הזכרונות משחקים איתנו.

שוב תודה רבקתי על הסיפור המרגש והכואב שלך

אוהבת אותך המון המון 

נורית.

.

תודה רבה-גדולה לךְ על סיפורךְ, נוריתי יקירתי. 

כן. נכון. הזיכרונות משחקים איתנו. 

אוהבת אותך המון-המון, 

שלךְ, 

רבקה

---

זה ממש ממש נוראי. הטראומה הצרובה הזאת הנותרת לעולמי עד. מטלטל כהוגן הזיכרון הזה שלך. 

.

תודה רבה-רבה-ענקית על תגובתךְ, גליתי יקירתי. 

ברשותךְ: 

סיפרתי כבר מה בדיוק קרה, והאמת - אין לי כוחות נפש לחזור 

על הכול. 

אִם מעניין אותך, תוכלי לקרוא בתגובותיי הקודמות. 

אוהבת אותךְ מאוד, מאוד, 

ומודה לך עד בלי די על הבמה שאַתְּ מעניקה לי בביתךְ. 

שלךְ, 

רבקה

---

קראתי את התגובות שלך שכתבת באריכות , עכשיו השיר מקבל אצלי משמעות גדולה יותר, על יחס בין אח לאחותו אותה הציל והיא מתביישת בו.  על משפחתה רחמניה שנותנת לו לאכול וסיפורים מהעבר המשותף שומעת ממנו. 

בשואה לא רק נרצחו אנשים ,יש  שהתמזל מזלם ונשארו בחיים אך הפכו לשבר כלי.

תודה רבקה יקרה על השיתוף בזיכרונות שלך מאותם ימים קשים הנוגעים בנימי הנפש.

בברכה

שמוליק

.

שמואל יקר לי מאוד, 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאתךָ, על דבריךָ, על בכלל!

שלךָ, 

רבקה

---

מבינה שסיפור חיים מסתתר כאן 

סיפור נורא 

וגם הנותר מהאחות נורא 

חיבוק אהובה

.

כן, אורנה אהובה, עצוב ונורא - וכבר אין לי כוחות נפש לכתוב

עליו. 

תודה רבה-ענקית לךְ מכל הלב על הבנתךְ ותגובתךְ. 

חיבוק, 

שלךְ, 

רבקה

---

מאותם ניצולים

עם מספרים באמה 

וני רק חפרתי לדעת 

.

תודה רבה-רבה על הקריאה ועל תגובתךְ, אלה לי יקרה, אהובה. 

ביטוי נכון: חפרתְּ לדעת. גם אני, למעשה. 

אוהבת אותך מאוד, 

שלךְ, 

רבקה

---

ה-שם מסגיר את בואו-האיש הגיע מן התופת 

ואת זוכרת את הסיפור המטלטל שלו

שבת מבורכת בכל טוב

באהבה רבה

ממני מרים

.

מרים אהובה, 

תודה רבה-ענקית לךְ על קריאה ותגובה!

אַתְּ מכירה וחווית ממקור ראשון אֶת תוצאות המחנות בהורייךְ. 

אוהבת אותךְ מאוד, מעריכה אותךְ מאוד, 

שלךְ, 

רבקה

---

את כותבת בכישרון רב- זיכרונות מאותה שואה איומה-

 שפגעה קשות בעם היהודי- רק מסיבת-   יהדותם.

ואני הרגשתי את  הכאב והעצבות בכתיבתך  המשובחת.

דבר זה הזכיר לי את ימי ילדותי.

 זכור לי שעמדתי בפתח החצר שלנו ולפני כל חג ראיתי אורחים שונים הולכים לבתים הסמוכים להתארח.

 ושאלתי את אימי ז"ל: למה גם אלינו לא באים אורחים לחג?

והתשובה הייתה: כל קרובי המשפחה נהרגו במחנות ההשמדה- ולא נשארו לנו דודים ודודות ולא סבים וסבתות....

כמה עצוב וכמה כואב.

 ב"ה שיש לנו ארץ משלנו והלוואי שנתאחד כולנו באהבת חינם ובא לציון גואל.

 תבורכי בבריאות טובה ונחת וכל טוב.

 בברכה

 ובאהבה רבה

 אהובה.

.

אהובה יקרה לי מאוד, מורתי האהובה, 

הנה משהו שקשה לךְ עד היום ושאני יכולה רק להבין, ובקושי. 

ילדה קטנה רואה שאין אורחים בביתהּ בחגים - ומתברר לָהּ 

שכל בני משפחת הוריהּ נהרגו במחנוֹת ההשמדה. 

זה כואב - זה כאב נורא לשאת בוֹ. 

תודה רבה-ענקית על קריאתךְ, 

ותודה ענקית יותר על תגובתךְ, אהובה יקרה. 

תבורכי אַתְּ בנחת ובבריאוּת טובה. 

שלךְ, בהאבה ובהערצה, 

רבקה

---