פרוזה. זיכרונות. עצמאות.

וְהָאֱמֶת שֶׁבַּקֶּצֶב הַזֶּה

יִשָּׁאֵר רַק יוֹם זִכָּרוֹן

בּוֹדֵד וְגַלְמוּד

וְלֹא יִהְיֶה אָז יוֹם שָׂמֵחַ

שֶׁאוֹתוֹ יְחַבֵּק וִינַחֵם

אַךְ אֲנִי בְּלִבִּי יוֹדֵעַ

שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא יִקְרֶה

הַיּוֹם הַשָּׂמֵחַ לָעַד יִשָּׁאֵר

וְכָתֵף תּוֹמֶכֶת יִתֵּן

לַיּוֹם הֶעָצוּב

כִּי לְכֻלָּנוּ זֶה חָשׁוּב

וְאִם הָעָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת

וְאִם צָרִיךְ אָז

לְהַחֲלִיף דֵּעוֹת וּמֻסְכָּמוֹת

אָז זֶה חַיָּב עַכְשָׁו לִקְרוֹת

אַחֶרֶת בֶּאֱמֶת 

לֹא נוּכַל לִחְיוֹת..

תודה רבקה  יקרה על התובנות שלך על המעבר מאבל לשמחה. ואף על פי כן ולמרות הכל חג עצמאות שמח.

בברכה

שמוליק

<לב>

להשלמת תמונת השמחה של יום העצמאות, חסרה חוליה חשובה: השלום. בכאב את כותבת על חסרונו של השלום, ורואה עתיד לא מבטיח כלל. ובכל זאת, התקווה היא ההמנון שלנו ולא נפסיק לקוות עד שיגיע השלום.. 

<לב>

הייתה אגדה ופספסו בה את העיקר ולצערינו, תישאר זו אגדה, כי ההאגדה אליה פיללנו הושחתה על ידינו.. 

נהדר ומיוחד רבקה יקרה

חג שמח

אהבה

<לב>

ואנו כל הזמן עדיין  

מחכים לסוף הטוב 

חיבוק אהובה

<לב>

חיינו טרופים בין אבל לשמחה

<לב>

היה טוב אם היה גם מדליק משואה ערבי. אבל את צודקת 100% לגבי המעבר הזה הנוראי. שהיהודים מומחים בו 

<לב> כבר היו ערבים שהדליקו משואות, רחל אהובה. <לב>

אבל ככה החיים הכול שזור זה בזה

<לב>

<לב> <חיוך> <לב>