כמה קטנים

לקרוא את כל אלה ולהתמוגג. לחוש את עצבות הגעגוע, את הכמיהה, ואת הזיכרונות שניתן להתרפק עליהם. 

אם אין אהבה עכשיו, לפחות להתנחם בזיכרונות 

כַּמָּה קְטַנּוֹת

כַּמָּה גְּדוֹלוֹת

הַמִּלִּים שֶׁמֵּהַלֵּב 

יוֹצְאוֹת,

עַל אַהֲבָה  וְאַכְזָבָה

וְגַם עַל לֵב כּוֹאֵב,

וְהַמִּלִּים הוֹפְכוֹת

כָּאן לַשִּׁירִים

שֶׁבְּכֻלָּנוּ כָּאן

הֵן נוֹגְעוֹת.

מילים נוגעות כתבת יקי היקר, את התחושות שבליבך את מיטיב לתאר בצורה מרגשת.

חיבוק ממני

יום טוב ומבורך

שמוליק

וממש טוב שכך, מוצאים מקומם גם אם זה כואב זה חלק ממך

שם נטמנו הסודות

אשר מכוח האהבה והגעגוע-

חוזרים ופורצים

.

וואו!

איך הייתה אומרת לימור (אִם אַתָּה זוכר אֶת התוכנית ההיא) ..? 

"ככה קטנים, כמה גדולים" . 

אהבתי במיוחד אֶת הראשון, השלישי והרביעי: יש בהם כוח 

של "עד כאן ולא עוד" , של מרד, של תוכחה מתוך עוצמה. 

תודה רבה-רבה-גדולה, יקי אהוב, משורר בכל אות ומילה. 

אִתְּךָ ושלךָ תמיד, 

רבקה

---

בהחלט זוכר את לימור - אורנה בנאי עם ארז טל..  

כך נכנסים הקטנים האלה אל הלב,

אלו הגעגועים שצורבים בנשמה

געגועים שאין להם סוף

זה הזכרון שעולה בעשן ונעלם.

הופכים לבולען 

ואין יש מושטת 

וואו 

חיבוק לך יקר ושבת טובה