הוא ישב בבית הקפה הפינתי

האיש שיש בבית הקפה

הוא ישב בבית הקפה הפינתי. דמות מרשימה מקרינה אדנות. בידו אחז בסיגריה שכאילו נבלעה בין אצבעותיו הגבריות. יד חזקה, אצבעות רחבות וציפורניים מטופחות. יד שלא ידעה עבודת שדה קשה. כריות הידיים נראו רכות ונעימות. לבושו מוקפד. חליפה גזורה לפי מידה ותפורה כהלכה, חולצת משי ששרווליה מבצבצים מהחליפה ומחוזקים בחפתים יקרים. עניבה תואמת לחליפה כאילו הותאמה ע"י בימאי שהכין אותו לצילום אופנה. מכיס החליפה בצבצה מטפחת מאותו בד של העניבה כשרק משולש כפול שלה נראה לעין. נעליו עשויות עור, תפורות בהזמנה וגרביים כהים, דקים, כמעט שקופים.

שערו המלא סורק בקפידה לאחור, מראהו רענן כאילו כרגע סורק . ענן קל של ריח מי קולון משובחים ריחף כהילה סביב ראשו. עשן הסיגריה שהיתמר מדי פעם, גילה את פניו המעניינים והמרשימים כאילו דרך מסך דק ואפור. לא יכולת להתעלם מנוכחותו. המבט נמשך מיד לאותן עיניים. גדולות, אפורות כפלדה, סוקרות ובוחנות כאילו מחפשות הן דבר כלשהו באנשים החולפים על המדרכה.

 אכן, הן חיפשו משהו. מדי חלוף בחורה בלונדינית שזופה על המדרכה, נדרך גופו כקפיץ. עיניו נעשו חודרות עוד יותר, בהירות ותרות.  חיוך מבטיח, רומז ומזמין עלה על שפתיו העבות והחושניות. שפמו הקטן והרחב, שבדרך כלל כיסה קמעה את מרכז שפתו העליונה, נראה כאילו מותח זרועותיו ומזמין אותה עלמת חן להרפתקה מעניינת. בעיניו פיזז זיק של שובבות. נעלמה הרצינות. קמטוטי הבעה הופיעו לצדי עיניו כתפרחות שיבולים בשדה.

ראשו סבב, עיניו עקבו אחריה במבטו החודר. משנעלמה אותה דמות, חזרה הרצינות לפניו. עוד שאיפה עמוקה מהסיגריה ממנה נשאר בדל קצר. כיבה את הסיגריה שכמעט כבר צרבה את אצבעותיו, הניח כסף על השולחן, קם והלך לדרכו.