על מסעד הזיכרונות

הכאב ניכר 

פורט אותו כאמן 

והלב נכמר 

שבת טובה יקר

בְּסֶרֶט הַחַיִּים
הַמֻּקְרָן בְּתוֹךְ לִבְּךָ
אַתָּה עַכְשָׁו צוֹפֶה
וְהַכְּאֵב שָׁם רַב
רַק הַזִּכְרוֹנוֹת
לִדְמָעוֹת הוֹפְכוֹת 
עַכְשָׁו.

סרט חיים עצוב אתה מתאר לנו כאן בשירך יקי היקר. כל שנותר הוא לאחל לך ימים טובים יותר שיגיעו במהרה.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

.

וואו. 

אני כאן, כמו טיפשה (טיפשה של ממש, למען האמת),

קוראת בשירךָ פעם אחר פעם. 

מצד אחד, אני נפעמת מהשיר, מיופיוֹ, 

ומצד שני, לבי מרוסק מתוכנוֹ (של השיר). 

תודה רבה-גדולה-ענקית, יקי אהוב, משורר יקר לי כל כך. 

אתךָ ושלךָ תמיד, תמיד, 

רבקה

---

איזה דימויים עוצמתיים, וכן! לעיתים כדאי לקחת הפסקת פרסומות כשסרט החיים הופך לסרט אימה. 

אתה נשען על מסעד זיכרונות חייך, כאשר אתה מגיע לפרק האימה אתה עושה הפסקה, עובר לגעגועים ומנסה להתאדות כמו דמעות סמויות. תודה רבה לך יקי היקר.

להביט מהמרפסת

בבגרות ותבונה

ולעולם-

אותם שכרונות  ל- געגועים

שבוע טוב