על צער המקום

.

ברשותךָ, יקי יקר, 

כך אני קוראת ומבינה אֶת שירךָ: 

שְׁנֵי חלקים בשיר. 

החלק הראשון מסתיים ב-"גְּוִיּוֹת שֶׁל תִּקְוָה. ";

החלק השני פותח ב- "עַל כּל אֵלֶּה, ".

בחלק הראשון הקול נשמע כמו קולם של הנביאים בתנ"ך. 

בחלק השני הקול דומה יותר לקולם של השופטים כשהם 

משמיעים אֶת פסק-הדין הכמו-אלוהי. 

החלק הראשון מעלה אֶת צַעַר הַמָּקוֹם במובן ההחלטי של 

נביא העומד בפתח ומונה אֶת החטאים ואֶת החוטאים: 

גופו של אדם ורגשותיו קדושים כמו בית מקדש לָאֵל. חילולם 

הוא חטא כבד, קשה, ויש לְבַכּוֹת אותם, ויש להשיב לחוטא,

לכלל החוטאים.

הדימויים ויזואליים ושמיעתיים. לדוגמה, בולט "עַל רַחַשׁ 

הַמַּקּור" - אפשר לראות ולשמוע עוף-טרף בניקורוֹ.   

החלק השני משמיע אֶת הדּוֹבֵר מקַבל עליו אֶת הדין, אבל: 

על-פי תנאיו-הוא:  זֶה הוּא, בדומה לְשִׁמְשׁוֹן, המתמרד ברגע 

האחרון ומכריע אֶת המצב. כּוֹחוֹ שב אליו. ידיעת מִי-הוּא 

שָׁבָה אליו. 

שיר לא-קל, עוצמתי וכנוע בדרכוֹ-שלו.

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר אהוב. 

שבת שלום ורק טוב. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

נ"ב:

אולי הבנתי ופירשתי אותו לא-נכון. במקרה זה, אנא סליחתךָ. 

רבקה

---

ניתוח מבריק ומענין מאוד של שירי..

מעולה יקרה ואהובה! 

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם, וְעַל דַּעַת הַקָּהָל
רָכַבְנוּ סוֹפָה וְגַם סַעַר,
בּוֹטְחִים,
"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר"
(עִמָּנוּאֵל צַבָּר)

הַזְּמַן חוֹלֵף וּבְגוּף נוֹגֵס
וְהַלֵּב כּוֹאֵב וְכוֹעֵס
וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטֶּה
לַהֲפֹךְ לְנַעַר פִּתּוּיִים..זה מְיָאֵשׁ!!!

שיר עוצמתי כתבת יקי היקר , נוגע בכל נימי הנפש.

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

איך שחלומות מתנפצים להם על האספלט השחור ואתה כמו מספיד אותם. מנסה להתגבר על פחדי הזמן וצער המקום ולפנות מקום לחלום האהבה האמתית. אך לא פותח חלון לנער הפיתויים. לא עוד! 

יקי יקר. יסורים. אתה מעמיק ביסורים. מבין אותם. מנתח אותם ללא הרדמה. וזה כואב. הגדלת לתאר את היסורים ❤