ילדת זהב

מַתְלִידָה הַיָּפָה מַמָּשׁ לֹא הֶאֱמִינָה

וּבְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים גַּם לֹא הַבְּחִינָה

שֶׁהַחַיִּים  לֹא מַמָּשׁ פְּשׁוּטִים

וַאֲנָשִׁים כָּל הַזְּמַן מִשְׁתַּנִּים

כֻּלָּם חָשְׁבוּ שֶׁהִיא תִּהְיֶה בָּלֵרִינָה..

תודה צביקה היקר על השיר המעניין על תופעה שקורת להרבה מאד אנשים שחושבים מה היה  קורה  אם היו אחרים.

יום טוב ומבורך

שמוליק

כן, הבדידות הזאת הצורבת את הלב, ב... לבד. אבל היו גם בחייה של מתילדה הבלחות של ביחד. והשאלה אם קיבלה חינוך וערכים נכונים. לדעתי כן, לפחות במבט לאחור היא יודעת שהייתה - אדם, (בעצם חווה), אבל בעיקר אנושית. 

אבל מי יכול לומר את זה על חייו, זה הרי מתבקש שבלילות טרופים ומדכאים של בדידות חושבים בני גיל הזה'ב שהזמן עבר (כמו במערכון של תחרות התנך- "זמנך עבר") ומה היה קורה אילו אמרנו עשינו בחרנו אחרת. וזה למעשה תעתוע רציני אבל הגיוני כמובן,