חבר המושבעים פסק/שינה/פרק 13
שדות האורז בסין נראו כמו ציור של ילד ששירבט שבילים , שבילים על גבי נייר חום. הנשים שעבדו בשדה היו לבושות בבגדים ארוכים ולראשם כובע עגול מחודד בקודקודו.
השמש התחבאה בין ענני הנוצה הלבנים, מדי פעם הציצה במשחק מחבואים ישן.
סו הייתה מאד עצובה, כל כך רצתה שיו יישאר איתה , היא כל הזמן שיחזרה את מגעו הגברי ואת הרגע שהפכו לגוף אחד. הגעגועים הציפו אותה שוב ושוב, היא לא סיפרה לאימה על מה שהיה ביניהם, שמרה זאת עמוק בליבה וקיוותה שיו יחזור אליה במהרה. היא שמרה לו אמונים.
בכל פעם שרצו להכיר לה אחר היא סרבה בכל מיני תירוצים.
יו פרש לחדרו והחל לארגן את המזוודה וכל השאר, לפתע קיבל מסר בנייד,
" יו אהובי , תתארגן מהר, אני מתה להיות איתך, אבוא בעוד שעה "
ליבו דפק בחוזקה , כל כך רצה להיות איתה, כל כך אהב אותה, הוא מיהר להתארגן ולהמתין לאהובתו, הוא לא שינה דבר במיטה , בפרחים והניחוח בחדר נעמו לו.
נקישה קלה על דלת חדרו ולורה נכנסת כפיית חלומות ושובל בושם מתפזר בחלל החדר, הוא אהב אותה בכל ליבו והיא התמסרה לו בכל נפשה.
יאנג ראה את לורה שוב נכנסת לחדרו של יו, הפעם הוא היה בטוח, הוא רץ לספר לצין ושניהם החלו להתחקות אחרי הזוג בכל יום ויום. הם אספו מידע מאד רגיש ובינתיים לא ידעו מה לעשות עם זה.
" צין, אולי נספר לרב המלאכים, אולי הוא יוריד את יו מתפקידו ואחד מאיתנו יתפוס את מקומו, מה דעתך ?" שאל יאנג
"השתגעת, לספר לו על הבת שלו ומה שהיא עושה, ואם הוא יעניש אותה בגללנו ואולי גם אותנו יעניש, לא נראה לי " ענה צין
יאנג ישב מהורהר, הוא לא הסכים לוותר והחל לרקום מזימות בלעדי צין.
העבודה המשיכה להתנהל כרגיל בממלכתו של רב המלאכים שלא ידע דבר על הנעשה מאחורי גבו.
חבר המושבעים פסק / שינה / פרק 14
סו ישבה וביררה את האורז, מחשבותיה נעו לעבר אותו יום עם יו וכבר חודש וחצי לא שמעה ממנו דבר. ומשהו בגופה התחולל, היא איחרה את מועד המחזור הנשי שלה והרגשתה הייתה גרועה. היא לא ידעה מה לעשות.
לפתע אימה נכנסה וראתה אותה שפופה וחיוורת,
" סו מה עובר עלייך ? את נראית שלא במיטבך " העירה לה אימה
" הכל בסדר אימא , הכל בסדר אל תדאגי " ענתה
ובאותו רגע היא הקיאה על קערת האורז הגדולה שביררה
" אוי סו, אולי את חולה , נלך לרופא שבקצה הרחוב " לחצה אימה
" לא, לא אימא, אני אכלתי אולי משהו לא טוב "
" סו את חיוורת, אני ממש דואגת " שוב לחצה אימה
סו רעדה בכל גופה, היא חשבה שהיא תהיה מוכרחה לספר רק לאימה.
היא התקרבה אליה והניחה את ראשה על כתפה והדמעות זלגו ושטפו את פניה, אימה ניגבה את הדמעות ושאלה בהתרגשות,
" סו , ספרי לי מה קרה ?"
היא חיבקה את סו וחשבה בליבה , כל צרה שסו נקלעה אליה היא תעזור לה ככל שיידרש, ודמעותיה התערבבו בדמעות ביתה והשתיים נאחזו זו בזו ובסוד שביניהם.
" אימא, אני לא יודעת איך זה קרה, ואני כל כך אוהבת את יו, אימא תעזרי לי לשמור על הצאצא של יו " התחננה סו
" אוי, מה עשיתם ? אבל מה נעשה עכשיו צריך לשמור עלייך מעין כל " לחשה לה אימה והחלה לחשוב איך להסתיר את סו מהשכנים.
הן ישבו מחובקות שעה ארוכה עד שסו נרדמה בזרועות אימה.
רחלי גבאי
המשך יבוא
