מסיבת הלטינו

מישהו עבד עליה ושלח אותה לפורום תרבות הלדינו. והיא האשכנזיה שלא ידעה מילה בלדינו חשבה בטעות שזאת מסיבת לטינו עם סלסה וטכנו וכל מיני יפיופים עם שרירים שמרימים משקולות (וגם דברים אחרים) במכוני הכושר.
טוב, אז היא כזאת טיפשה, בקושי גמרה תואר שני במדעי ההתנהגות (אבל נשארה טיפשה) ועדיין לא ידעה מה ההבדל בין לטינו ללדינו.
הייתה זו מורן השועלית, בחורה סמי בלונדינית, שגרה כמעט כל החיים שלה בבועה התל אביבית אי שם בין רמת אביב ג´ לרמת רידינג ב´. כל החיים שלה אפילו לא יצאה מגבולות חדרה גדרה והמקום הכי רחוק שיצאה אליו היה שדה התעופה של בן גוריון (בכדי לטוס משם לאילת).
והנה היא ראתה הודעה מגניבה על:
"מסיבת לדינו לכבוד פורים
בבית של משפחת ארמוזה
בפתח תקווה"
על החתום היה השוטר פאולוס ( סולו ארמוזה)
והיא נגנבה בגלל שהשם ארמוזה צלצל לה יפה מהטלנובלות הטלזובלות שראתה בימי חייה ושטחנו לה את השכל. היא יצרה קשר עם פאולוס והוא קצת עבד עליה כשהבטיח שיהיו שם בחורים בגילה.

טוב, הנה הבחורה מגיעה לדירה. רואה דירה ענתיקה עם ריח של נפטלין (אבל גדולה) יושבים על הספה איזה שלשה זקנים עם הליכון ושלש יהודיות זקנות מסתודדות סביב פסנתר כנף עתיק ויש נעימה מיוחדת של "טו מדרה קואנדו טה פריו" הבוקעת מן הפסנתר. על הפסנתר פורטת בחורה קצת יותר צעירה (אולי שישים).ועל השולחן היא רואה צלחת עם בורקיטס חצילים.
בת השישים שקוראים לה מירנדה, מרימה את המבט, מפסיקה את הניגון ואומרת:
"אוי נו טיינן וורגואנסה, לאס טטס לאס טיינה אחוארה, אנטס סה מטייאן בומבאס אן לוס סוטיינס אי אגורה? נו קידו לוגאר, אח אח אנדה אסטאן לאס דאמאס קון אל קוקו אי אל סראפאן"
"הגעתי לבית אבות?" אומרת מורן
"לא, את הגעת למסיבת לדינו. ברוכה הבאה" אומר חכם ורסאנו היושב על הספה והליכון בידו.ומוסיף החכם ורסאנו ואומר:
"יש לי בן שיכול להתאים לך, הוא חזן בבית הכנסת התורכי בחולון וגם שר עם פרנצ´סקה דל סראייבו וגם מנהל דל חשבונות אצל צוציק הבולגרי"
מורן מתיישבת, קצת מאוכזבת. חשבה שזאת תהיה מסיבה מגניבה עם ריקודים סלוניים וסלסה ואוכל מכסיקני ותחת כל זאת קיבלה תחת של מסיבה עם ויאזו´ס בר מינן.ואם חכם ורסאנו בן שמונים אז הבן שלו בן שישים! אוי ואבוי! בר מינן! אם היא הייתה יודעת לאדינו הייתה בוכה בלדינו.
היא שוקלת ללכת ופתאום נשמעת דפיקה בדלת ומופיע בחור גבוה כמו עוג מן הבשן. עם כיפה גדולה כמו לימון (בלדי) והוא ניגש לחכם מיגואל ומנשק לו את היד. והנה חכם ורסאנו מצביע על מורן ואומר:
"היא מחכה לך"
ומורן לוחצת לו את היד ואומרת:
"נעים מאוד, מורן"
והבחור מצחקק לוחץ את יד הענקים שלו ואומר:
"נעים מאוד גוליבר..."
"מה גוליבר" מצטעק חכם ורסאנו "אין לך כבוד למשפחה שלך! הבאתי אותך לעולם בגיל שישים ואתה בז לי? יא טרונצ´ו!"
"סליחה. ניסים ורסאנו" מחייך הבחור אבל לפתע הקול רועד לו. באופן די מוזר.

"רגע רגע" קופצת מורן "הרי פורים! למה התחפשו כולם?"

ואז לפתע מחייכים כל הזקנים והזקנות, ובשתי שניות כולם מורידים את המסיכות ואת האיפור ואת השמלות העתיקות מימי מתושלח. לעיניה נגלים חבורה של יפים יפות שקצת מאוד משעמם להם בחיים.
ואילו חכם ורסאנו, בחור חתיך צפונבוני ניגש אליה ואומרף
"החלטנו להתחפש לזקנים וזקנות שמדברים לדינו. אני התחפשתי לאבא שלי"
צחוקים עולים מהמשתתפים ומורן צוחקת יחד איתם.
וה"סבתא" שניגנה על הפסנתר -בחורה בת גילה של מורן מנגנת עתה נעימות ג´ז ואומרת:
"לא ידענו שנושא התחפושות היה כל כך מוצלח!"
"ואני הזקן היחיד שכאן" אומר ניסים ורסאנו הצעיר, מוריד את התחפושת ולעיניה נגלה חכם ורסאנו המקורי- הזקן שהתחפש לצעיר.
"אז תהיה מסיבת לטינו עם סלסה ומרגריטות?"
"תהיה גם תהיה" אומר ורסאנו הצעיר

"עבדתם עליי בצורה מוצלחת" צוחקת מורן