ובא הערב

עוֹד רֶגַע קָט

וְזֶה נִגְמַר

נִשְׁאֲרוּ רַק הַזִּכְרוֹנוֹת

וְהַגַּעֲגוּעַ

אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד

אוֹתָהּ אַהֲבָה

שֶׁכְּבָר לֹא תָּשׁוּב לָהּ.

עוד שיר עצוב על זיכרונות וגעגוע על אותה אהבה שנגמרה ולא תשוב יותר כתבת יקי היקר. אני מחזיק אצבעות שתמצא אהבה חדשה.

סופ"ש נעים

שמוליק

מחייה וממית 

 מלהיב ומכאיב 

תודה לך יקר

ניתוק

לא סתם פרידה

קריעה כואבת וסופית

היטבת תאר

באיזו ברוטליות הוא ניתק את חבל טבורה של האהבה, וכמה כאב זה הסב לך.  

.

מה שהתודעה יכולה לחוֹלל. 

מה שאַתָּה יכול לחוֹלל. 

פוֹתֵחַ בתיאור כמעט פסטורָלי (הנהר הגּוֹעֵשׁ מונע ממנו להיות 

פסטורָלי), שָׁקֵט, הַדּוֹבֵר  נתון וקשוב לשכשוך מוחוֹ החשוף במֵי 

זכרונותיו, ו- 

התודעה פולשת ברגע שהזיכרון מקבל דּמוּת ושֵׁם. 

אה יקי. יקי. 

יש כאן דימויים שלא קראתי כמותם:  

"... / וּמֹחִי הֶחָשׂוּף מְשַׁכְשֵׁךְ / בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים שֶׁל / הַגַּעְגּוּעִים. /

מְנַסֶּה לִמְשׁוֹת / עוֹד מַגָּע / ... " 

ומשם, עם בוא התודעה, עד סוף השיר: 

דימוי נדיר של טְרוֹם-לֵדָה וְהַפָּלַת הָעֻבָּר/הָאַהֲבָה במתכוון. 

(לקחתָּ אותי לטיול רגשי ארוך ומאלף.)

תודה רבה-גדולה-ענקית, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

כן, כן, אתךָ ושלךָ, תמיד,

רבקה

---

כמו תמיד, מתרגש מאוד לקרוא את תגובותייך,

משוררת אהובה!

ולרגע חשבתי שזה בכלל היה הריון מחוץ לרחם

ובאזמל מנתחים הוא חתך את חבל הטבור

ותלש את שליית הרגשות.

וואו יקי,

מדהימים הם הדימויים של נהר הרגשות

ומי הגעגוע הצלולים

שהכל משתקף בהם.

זועק, מאכזב - אתה מנסה לחבר את חבל טבורך עם טבורו אך הוא יצא אל מחוץ לרחם האהבה וכל נסיונותיך עלו בתוהו. תודה רבה לך יקי היקר.