כתמים של חלודה

לקרוא ולקרוא 

לראות את כתיבתך כחיה נושמת 

והסוף היודע את בדידותך 

מחבקת ...

זִכְרוֹנוֹת עַל אַהֲבָה שֶׁהָיְתָה

רִגּוּשִׁים שֶׁל תַּאֲוָה

יָמִים מְלֵאֵי גַּעְגּוּעִים

שָׁם מִתַּחַת לַסְּדִינִים

וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים - צָרִיךְ לְאָחוֹת אֶת הַשְּׁבָרִים.

שיר כואב על התפכחות מזיכרונות וגעגועים של אהבה ותאווה שלא ישובו עוד .

תודה יקי היקר על השיר הנוגע בנימי הנפש.

יום טוב ומבורך

שמוליק

.

חמישה פרקים לאהבה, כתבתָּ. 

לשם כתיבתם, הדובר מסיר כתמֵי חלודה מִפָּלֶטַת זכרונותיו,

ומתחיל לצייר:

איך נוצרה, תחילה כתשוקה;

איך נלכד בָּה הדוֹבֵר;

ימֵי ילדותָהּ (הדימוי "בָּלוֹנִים שֶׁל אֹשֶׁר" מדהים);

ימי הפריחה, ימי היופי של הדוֹבֵר; 

עד הנפילה, ההתרסקוּת - הגירוש מגן העדן. 

ובפרק האחרון הדוֹבֵר מדגיש: 

"עַכְשָׁו אֲנִי מְאַחֶה אֶת הַשְּׁבָרִים / שֶׁל נַפְשִׁי הָאֲבוּדָה / 

"אַךְ מִלִּבִּי לֹא הוּסְרוּ / כִּתְמֵי הַחֲלוּדָה שֶׁל / הָאַהֲבָה. " 

מה שאֲני מבקשת להדגיש כאן, בבית החמישי והאחרון, הוא: 

הַגִּלְגּוּל הבלתי-מורגש של הַגּוּף ושל תאוותיו לְ-נֶפֶשׁ, 

נַפְשׁוֹ הָאֲבוּדָה שֶׁל הַדּוֹבֵר הַלִּירִי.

הערה:  

בְּבָתֵי השיר יש דימויים נוגעים ומהממים. ציינתי רק אחד

מהם. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

אתךָ, שלךָ, תמיד, 

רבקה

---

הקצרים הללו נהדרים אחד ואחד, נוגעים, מרגשים, מכאיבים... אך כולם מתקשרים אליו, לסיפור האהבה המאכזב כל כך. וזה צורב בלב!  

ועדין, אפשר לקרצף חלודה ולחזור למצב מבריק אני מאמינה , לא לתת לקורוזיה להשתלט , 

חבל שבן אדם רגיש ויפה נפש יתכסה חלודה ויהפוך למאובן שברבות הימים ימצאהו ילד קטן ויחשוב שזה איזה ממצא עתיק מימי הורדוס... נסחפתי.... יום טוב לך אהוב 

פורט על נימי נפשי 

יקר 

והלוואי בלוני אושר לרוב בחייך