ג'וני תפס את האלה שלו ביד אחת, העיף אותה למעלה, תפס אותה באוויר והשעינה על כתפו הימנית. הוא הביט על זיאלה היפה שלו ועשה תנועה עם שפתיו. תנועה של נשיקה. זיאלה הסמיקה, חייכה אליו והפריחה לו נשיקה חזרה. ג'וני הרים מהרצפה נאד מים מלא, הניף אותו על כתפו השמאלית, ויצא מן המערה המשפחתית שלהם.
שמש הבוקר חיממה בעדינות את האדמה כאשר ג'וני הסתכל על היער שהוסתר בערפל סמיך. הוא לא הוטרד מכך מכיוון שהכיר את היער היטב. והוא לא התכוון ללכת רחוק מדי – רק יתפוס קצת אוכל ואז יוכל לחזור עוד לפני שהשמש תספיק להגיע למרכז השמיים.
בתוך היער לא היה שום דבר יוצא דופן. אבל ממשהו הרגיש מוזר לג'וני - היה שקט מדי. ג'וני הביט על השיחים והעצים, אבל לא ראה ציפורים מתעופפות ביניהם. הוא תהה מה קרה להן והמשיך לחפש ארוחה. לא שהוא ראה משהו שהיה יכול להוות בשבילו טרף – שום ציפור, שום חיה. יותר ויותר עמוק הוא נכנס ליער עד שהגיע למקומות לא מוכרים.
לפתע האדמה רעדה והוא הרגיש כאילו פיל ענק עבר לא הרחק ממנו. אבל האמת, לא היה שם אף אחד. ג'וני לא ידע אם לפחד או לא, אבל פתאום הוא שם לב שעצים שלפניו התמעטו, וביניהם הוא הבחין במשהו שנראה כפתח כניסה לתוך ההר.
הוא שמע לא פעם את האגדה על המערה הנסתרת ביער, עם אוצרות רבים בה, אבל הוא מעולם לא ראה אותה. למעשה, אף אחד ממכריו לא ראה. ובכל זאת, ברגע שעיניו קלטו את התמונה, הוא הרגיש בצורה בלתי מוסברת כי לפניו המערה עם האוצרות. האדמה הפסיקה לרעוד, הציפורים חזרו והחלו לצפצף ולעוף מענף אחד למשנהו. רוגע ורעש חזרו ליער.
ג'וני שפשף את סנטרו, ואז את מצחו, אחר כך ליטף את שערו מאחור. לבסוף הוא פקח את עיניו לרווחה בהחלטיות ונכנס למערה.
בפנים גל של הסירחון חזק תקף את אפו – ריח חריף של ריקבון התערבב עם ריחות אחרים, שהוא לא הצליח לזהות. אפו גירד והיה קשה לנשום. הוא סתם את אף עם שתי אצבעות והמשיך ללכת, מרגיש חייב להבין מה קורה.
באפלולית של המערה ג'וני התקדם יותר ויותר עמוק, עד שהגיע לאולם. הוא הבין שזה לא היה חדר טבעי. מישהו בנה אותו. אבל מי היה יכול לעשות את זה? הוא לא ידע שקיים מישהו חזק מספיק כדי לסתת חדר בתוך ההר.
מנענע את ראשו מצד לצד בחוסר אמון, הוא התקרב אל הקיר. היה שם לוח עץ גדול על ארבעה רגליים ועליו עמד חפץ מוזר. ג'וני נגע בו וניסה להזיז, וכשלא הצליח, הנחית עליו מכה עם האלה שלו. הדבר המוזר התעורר לחיים. הוא התחיל לדבר עם ג'וני ולהראות לו תמונות.
בהתחלה, ג'וני זינק לאחור, מחפש אויבים, אחר כך ניסה לענות לחפץ. אך כעבור זמן מה הוא הבין כי לדבר המוזר הזה היו חיים משלו – החפץ התעלם לגמרי מג'וני. לכן הוא התיישב על הרצפה והתחיל להתבונן על התמונות שהחפץ הראה לו.
הוא ראה איש גדול עם כובע שחור ופנים מוסתרות מדבר אל אנשים מסביבו, מצביע על אנשים אחרים הרחק ממנו וצועק לאנשים על ידו. הוא ראה אנשים עם אלות ומקלות מוזרים רצים לקראת אנשים אחרים, גם הם עם מקלות ואלות, וכולם הורגים את כולם. כמה דברים מוזרים קפצו באוויר ונפלו ברעש חזק מאוד על אנשים, שלא נשארו לעמוד אחרי זה. נראה כי מישהו החליט להכין סלט אדמה ממולאת באנשים. דבר
הוא ראה הרבה עשן, כאילו מדורה גדולה נדלקה בין כל האנשים האלה. הוא גם ראה כמה אנשים בוערים אבל ממשיכים לנענע במקלות ואלות שלהם. הוא שם לב שפחות ופחות אנשים נשארו עומדים.
לבסוף, הוא ראה רק אדם אחד, זה עם הכובע השחור והפרצוף המוסתר, עומד ומסתכל לרחוק. רק הוא עמד, הסתכל, ולא עשה דבר. זה היה משעמם מאוד, וג'וני החליט ללכת משם, אבל ראה פתאום כי האיש זז. הוא ראה אותו מגיע לפסגה של הר. ג'וני ראה סימנים של שעמום מוחלט על פניו של האיש. 'כמובן', אמר לעצמו ג'וני, 'הוא נשאר לבד.'
ג'וני המשיך לצפות בתמונות שהחפץ המוזר הראה לו – האיש הסתכל על השדה מתחתיו, שדה שהיה מכוסה בשכבה אחידה של גופות של אנשים, דשא, חלקי חיות ואדמה, שכבה שממנה בלטו פה ושם חלקי חפצים המעורבים בחלקי גוף שונים. האיש עם הכובע השחור והפרצוף מוסתר הסתכל ארוכות מתחתיו, משך בכתפיים בחוסר אכפתיות, כמתנתק ממה שראה וקפץ למטה.
ומיד התמונה השתנתה ואותיות שסבו לימד אותו פעם קפצו לתוך הדבר הזה וג'וני התחיל לקרוא את האותיות, כל אחת לפי הצליל שהיא מסמלת. אות אחר אות:
"א—נ—ש—י—ם–––א—ל–––ת—ה––ר––ג––ו–––א––ח––ד–––א––ת–––ה––ש––נ––י"
'עצה טובה', חשב ג'וני, אבל האותיות המשיכו את הריקוד שלהן:
"י––ו––ת––ר–––מ––ד––י"
'הממם, אל תהרגו אחד את השני יותר מדי?' מוזר, אך בכל זאת ג'וני היה יכול להבין זאת. הרי זקני השבט אמרו דבר דומה על החיות שחיו ביער על-יד השבט - "אל תהרגו את החיות יותר מדי, אחרת הן לא תוכלנה להתרבות. ואז לא יהיו יותר חיות." נכון, זה היה מוזר לשמוע אותו דבר לגבי אנשים, אך ג'וני היה מסוגל להבין זאת.
האותיות המשיכו בשלהן. המשפט שיצא לבסוף, הפתיע מאוד את ג'וני. הוא הצליח להבין את פשר של מה שראה עד עכשיו, אך המילה האחרונה שינתה הכול.
ג'וני התבונן על החפץ המוזר שעליו מרצדות שלושת האותיות שהרכיבו מילה אחת, את המילה האחרונה במשפט שהוא קרא לפני רגע. קור המערה נכנס עמוק ללבו. הוא הסתכל על האותיות ומלמל בשפתיים לבנות את המשפט כולו -
"אנשים, אל תהרגו אחד את השני יותר מדי"
נשאר רק לבטא את שלושת האותיות האחרונות. ג'וני היה כל כך נסער שירק את הצלילים החוצה. הם הדהדו בחלל המערה, מרוקנים אותה מכול צליל אחר,
"מ––ה––ר".
