סיפורים

בראשונה דמות קטנה ועדינה, כשל נערה. הדמות עטופה בבד דקיק, רשת. ידיה פרושות לצדדים. אצבעותיה הדקיקות והארוכות אוחזות בקצות הבד. היא מתנועעת בצעדי ריקוד מרחפים. פעם היא כופפת גופה ועוטה ידיה בתנועת השתחוות קדימה, מחבקת בזרועותיה את החלל ומקטינה את המרחב שסביבה ופעם היא פורשת זרועות ובד ומעצימה את שטח המציאות שמקיף אותה. המוסיקה שקטה, מלווה, מתנגנת ולא פוסקת.

בתמונה שניה נראית אותה דמות בתולית, עומדת ללא נוע במרכז העולם. הכול ריק. רק הדמות לבדה ממלאה את החלל. זרועהּ האחת מקבילה למִתאר גופה וזרועהּ השנייה כפופה, קרובה אל ליבה וידה חופנת דבר-מה יקר. גרעינים מלוא הכף נעולים בחוזקה.

התנועה בתמונה הראשונה - עדינה ולא נפסקת. המוסיקה המלווה – נוגעת /לא נוגעת, נשמעת/לא נשמעת. מלווה, נוכחת. מוסיקה ותנועה של רוגע ושקט, הכול עוטף שלווה.

הדממה בתמונה השנייה – מוחלטת. תחושה של ציור. כל הפרטים אינם זזים. למרות שהם חיים ונושמים. המֶשֶךְ בתמונה - ארוך. תחושה של הימצאות מול ציור עשיר, צבעוני, בגווני הפסטל. ציור ממוסגר על קיר בתערוכה במוזיאון. התבוננות. פריטים רבים מוכלים בתמונה. אך, כף היד הנעולה, כף היד הקטנה ממלאה את התוכן כולו, מפעילה את המחשבה, מעוררת שאלות, מפעילה תמיהה גדולה. סקרנות רוצה להרפות את הכף הנעולה. לשחרר אצבע, שתיים. לאפשר הצצה, רמז להבנה.

שתי תמונות מופיעות לסירוגין.

פרק אחרון - הנערה מבצעת תנועת מעגל איטית מתחת לבד העדין העוטף אותה. תנועה עדינה ושלמה ואז פורשת זרועה ישרה קדימה, פותחת כף ידה, מפסקת אצבעותיה ובתנועה סיבובית וקלילה כלפי מעלה משחררת את כל הגרעינים עד האחרון שבהם. הגרעינים מתרוממים מעלה מתאוצת התנופה ומתפזרים מסביבה.

הנערה מחייכת, מצמידה את הבד סביבה בכפיפה, זרועותיה צמודות אל קדמת גופהּ. משתחווה מרוצה.

הקהל נעמד על רגליו וקול תשואותיו מכסה אותה כשמיכת ערפל כבדה.

בוכה.

תגובות