שירת הפארק שחרב

    יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד תִּקְוָה .
וְכַמָּה נוּגָה שִׁירַת הָעֶצֶב
  וּמְעַט יְלָדִים
    עוֹמְדִים מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
     מִתְבּוֹנְנִים  בַּצִּפּוֹרִים

הַפַּארְק שֶׁחָרַב

וְאִתּוֹ זִכְרוֹנוֹת וְגַעְגּוּעַ

עַל יָמִים שֶׁבָּהֶם 

הַפַּארְק הָיָה בְּשִׂיא תִּפְאַרְתּוֹ

כְּשֶׁיְּלָדִים רַבִּים מִלְּאוּ אוֹתוֹ.

וְהַצִּפּוֹרִים הַבּוֹדְדוֹת

צִיּוּץ שֶׁל עֶצֶב 

עַכְשָׁו מְצַיְּצוֹת.

שיר מקסים אך נוגה על פיסת היסטוריה שהלכה לעולמה, ובלב נשארו רק זיכרונות וגעגוע לפארק שעכשיו חרב.

לילה טוב

שמוליק

מרתק שאתה כותב על כך. גם אני הייתי שם אתמול עם אדר והתלווה אלי גונן. מאוד התאכזבנו לראות מה קרה שם, אבל אולי זה לשם הגדלת המקום. כתבת זאת באופן כה נוגע ומרגש. 

.

אהבתי מאוד, מאוד. 

שמרתָּ בכבוד על האווירה הנוגה, על המלכוּת שאיננה עוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

נ"ב: 

צ"ל: הַמְּלָכוֹת - ריבוי ל-מַלְכָּה. (הַמְּלָכוֹת הבודדות)

תודה שוב. 

רבקה

---